תא"ק 5734-05-15 עמירה בנין עפר וכבישים בע"מ נ' א.ק. קבוצת הלה מלונות (2014) בע"מ

1.בפני בקשה למתן רשות להגן כנגד תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לתשלום סך של 293,510 ₪, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 5.08.14 (להלן: "ההסכם") ובתוספת להסכם זה שנחתמה ביום 15.01.15 (להלן: "התוספת להסכם").

2.כפי המפורט בכתב התביעה, המשיבה הינה הבעלים הרשום יחד עם אחרים של נכס מקרקעין ברח' התעשייה 5 בתל-אביב. ליד נכס זה מצוי מגרש המוחזק על ידי קבוצה של חברות (שתי החלקות יכונו להלן ביחד: "הנכס"). לפי הנטען, המשיבה הגיע להסכמה עם מר רפאל אלאלוף, מנהל המבקשת, לפיה בתמורה לטיפולו של מר אמנון בן דרור, מנהל התובעת, בנושאים שונים הקשורים בנכס, ובין היתר הבאת כל בעלי הנכס לידי חתימה על הסכם במסגרתו יימכר הנכס למר אלאלוף, ישלם מר אלאלוף למר בן דרור סך של 500,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעת הוקמה למטרת רכישת הנכס.

3.ביום 5.08.14 נחתם ההסכם בין המשיבה לבין הנתבעת, הסכם אשר הוכתר כ"הסכם הלוואה" ולפיו המבקשת תעמיד למשיבה הלוואה בגובה 250,000 ₪. עוד נקבע בהסכם, כי במידה והסכם המכר לא ייחתם עד ליום 31.12.14 תשיב המשיבה למבקשת את סכום ההלוואה. במידה והסכם המכר ייחתם עד ליום 31.12.14, אזי סכום ההלוואה יחשב כחלק מתוך הסך של 500,000 ₪ שיגיע למשיבה בגין דמי הטיפול והייזום. ההלוואה הועמדה למשיבה על ידי המבקשת. לפי הנטען, עד ליום 31.12.14 חתמו בעלי הנכס על הסכם המכר, ואולם השלמת העסקה, בחתימת שני הצדדים התעכבה עד ליום 13.01.15.

4.בהמשך לכך, ביום 15.01.15 נחתמה התוספת להסכם במסגרתה הוסכם כי: "מתוך דמי הטיפול לה זכאית הלווה כאמור בסעיף 3 להסכם ההלוואה, יופחת הסך של 46,490 ₪ (ארבעים וששה אלף וארבע מאות ותשעים ₪) בתוספת מע"מ, שהינו ההפרש בין התמורה שסוכמה בהסכם הלוואה לבין התמורה המופיעה בהסכמי המכר, כך שהלווה תהיה זכאית לדמי טיפול בשיעור כולל של 453,510 ₪ (ארבע מאות וחמישים ושלושה אלף וחמש מאות ועשרה ₪) בתוספת מע"מ (להלן: "דמי הטיפול העדכניים")..." לטענת המשיבה, בחתימתה על התוספת להסכם, אישרה המבקשת כי המשיבה קיימה במלואן את כל התחייבויותיה שבהסכם וקמה למשיבה הזכות לקבל את ה-250,000 ₪ הנותרים בתוספת מע"מ כפי שנקבע בהסכם. המשיבה הוציאה חשבונית למר אלאלוף וזה ביקש לתקנה והטביע עליה את חותמת הנתבעת. עד היום לא שילמה המבקשת את חובה למשיבה.

5.בפי המבקשת ארבע טענות הגנה: האחת, כי התביעה היא למעשה תביעה לקבלת דמי תיווך, ומאחר והמשיבה אינה עומדת בתנאי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים"), בין היתר בשל העדר רישיון לעסוק בתיווך, יש לדחות את תביעתה; השנייה, כי ההסכם נכרת בין המשיבה לבין קבוצת הלה ייזום ולא עם הנתבעת ולפיכך אין יריבות בין הצדדים; השלישית, לא התקיימו תנאי ההסכם מאחר והסכם המכר למכירת הנכס לא נחתם עד ליום 31.12.14 ולכן לא זו בלבד שהמשיבה אינה זכאית לסכום הנקוב בהסכם אלא שעליה להשיב למבקשת את הסכום שניתן לה כהלוואה; הרביעית, טענת קיזוז לפיה המשיבה התחייבה לשלם למר יגאל יוסף דמי טיפול (תיווך) בשיעור 1.5% מסך העסקה, והמבקשת ערבה לתשלום דמי טיפול (תיווך) אלו.

6.הבקשה נתמכה בתצהירו של מר אלאלוף והוא נחקר על תצהירו בדיון שהתקיים ביום 30.11.15. נוכח העולה מהחקירה ניתן לקבוע כי אין ממש בטענות ההגנה השלישית והרביעית.

7.באשר לטענה השלישית בדבר אי קיום תנאי ההסכם, הרי שלא זו בלבד שלא נשלחה כל הודעה מטעם המבקשת למשיבה על אי קיום התנאים ודרישה להשבת ההלוואה, אלא שכאמור, לא הייתה מחלוקת כי הצדדים חתמו על תוספת להסכם ביום 15.01.15, היינו לאחר היום שנקבע להשלמת החתמת כלל בעלי הנכס (31.12.14), ובתוספת הסכימו הצדדים כי לאור השלמת העסקה למכירת הנכס, הרי שבהמשך להסכם, המשיבה תהא זכאית ליתרת התשלום בהפחתת סך של 46,490 ₪ וזאת נוכח מחיר העסקה. מר אלאלוף לא ידע להסביר כיצד מסתדרת חתימה זו עם טענותיו כיום לאי קיום ההסכם, וכל שהיה לו לומר היה כי החתימה על התוספת הייתה "רשלנות". גם לא היה בידיו הסבר כלשהו להודעת הדוא"ל שנשלחה על ידו ביום 8.03.15 לבתו של מר בן דרור ממנה עלה כי הוא אינו כופר בחובת התשלום ואך מציין בקשר למע"מ כי לאחר שהוא יקבל אותו הוא ישלם אותו. הוא גם אישר שייתכן שקיבל את המע"מ. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי אין בהגנה זו ממש.

8.באשר לטענת הקיזוז, הרי שבחקירתו של מר אלאלוף עלה כי אין כל הסכם בו מר אלאלוף ערב לחובות המשיבה כלפי מר יוסף. כל שטען מר אלאלוף היה כי לאחר שהמבקשת שילמה את חלקה למר יוסף, אמר לו מר יוסף כי נשאר חלק קטן שלא שולם על ידי מר בן דרור והוא הפנה את מר יוסף לסגור את העניין עם מר בן דרור. לאחר שהם לא הגיעו לעמק השווה, ביקש ממנו מר יוסף שלא להמשיך בהעברת התשלומים למשיבה עד להסדרת החוב מולו וכך הוא עשה. ברי כי בנסיבות אלו אין למבקשת (ואף לא למר אלאלוף עצמו) זכות קיזוז, שכן למעשה אין לו קשר כלשהו לחוב הנטען של המשיבה כלפי מר יוסף מלבד היענותו לבקשת יוסף להפסיק להעביר כספים למשיבה.