תא"ק 55108-07-15 בנק לאומי תל אביב סניף רמת אביב ג' 10628 נ' מור לוג'יק בע"מ ואח'

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן מטעם שני הנתבעים.

התביעה הוגשה על הסכום של 323,541.41 ₪. בין לבין, שולמו תשלומים שונים וכעת יתרת החוב בחשבון עומדת על הסכום של 156,865 ₪, (ראה הודעת הנתבע מיום 5.6.16, וכן הודעת התובע בפרוטוקול הדיון).

התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת החובה בחשבון של הנתבעת 1, בערבות מנהלה ובעל מניותיה הנתבע 2.

הנתבעים הגישו שתי בקשות למתן רשות להתגונן. שתי הבקשות דלות ביותר. בקשת הנתבע 2 אוחזת בששה סעיפי תצהיר בלבד, שרק 2 סעיפים קצרים נוגעים לטענת הגנה כלשהי, ואילו הנתבעת 1, החברה, הגישה תצהיר בן שמונה סעיפים, וממנו עולה גרסה, שאף היא דלה ביותר.

בבקשה מטעם הנתבעת 1, להבדיל מתצהירה, מפרטת הנתבעת 1, כי התובע הפר את ההסדר בכך שתשלומים ששולמו לטובת הלוואת כלי הרכב לא נזקפו לטובת ההלוואה אלא שימשו לטובת כיסוי יתרת החובה בחשבון, ולכן נוצרה חריגה בהלוואה, והתובע פנה לנקיטת הליכי מימוש כלי הרכב בחוסר תום לב ושלא כדין.

בדיון הרחיב הנתבע 2, בשמו ובשם הנתבעת 1 את הטענות, וטען, כי המדובר בחשבון החברה שנותרה חייבת סכומי כסף שונים. לחברה היו שני ערבים, מר הראל, שותפו לחברה והוא.

הנתבע 2 טען, כי התובע, בחוסר תום לב, הוביל אותו להסכמה, כי הערב הנוסף, הראל יופטר בתשלום של 100,000 ₪, וכי, התובע היה אמור לחתום עמו על הסכם להסדרת יתרת החוב, כאשר לאחר התשלום על ידי הערב הנוסף, חזר בו התובע מהתחייבותו, וסרב לחתום עמו על הסכם.

הנתבע טען, כי מתוך 100,000 ₪ ששולמו על ידי הערב הראל, נשא הוא בסכום של 15,000 ₪.

הנתבע טוען, כי הסכמתו להוצאות הערב הנוסף בתשלום של 100,000 ₪, הושתתה על התחייבות התובע להגיע עמו להסדר לפירעון החוב, ומשתובע חזר בו מהסכמתו, הרי לא היה מקום לחייב את הנתבעים בריביות חריגה, ובהוצאות.