תא"ק 53407-05-14 גטר גרפיקס בע"מ נ' שרון

הבקשה היא למחיקת כותרת.

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע בשתי עילות חבות. האחת, עניינה רכישת מדפסת של התובעת בידי הנתבע, אשר לטענתה לא שולמה מלוא תמורתה. עילה זו מפורטת החל מסעיף 3 לכתב התביעה.

השניה, עניינה שירותי טכנאי וציוד מתכלה שלטענת התובעת סופקו ולנתבע נותר בגינם חוב. העילה מפורטת בסעיף 8 לכתב התביעה.

סך כל החוב לטענת התובעת עומד על 472,674 ₪ נכון ליום הגשת התביעה וזאת בשתי העילות יחד.

הנתבע ממקד טיעונו בשאלת התאמתה של התביעה על כל חלקיה להליך של סדר דין מקוצר: הנתבע אינו חולק כי העילה הראשונה מתאימה לכשעצמה להידון בהליך של סדר דין מקוצר, ואולם לטענתו, העילה השניה אינה מתאימה להידון בסוג כזה של הליך באופן שמשמיט את התאמתה להליך זה. לשיטתו, לגבי העילה השניה, לא צירפה התובעת ראיות שיש בהן להעיד על עילת התביעה והראיות שצורפו אין בהן לכשעצמן לענות להגדרה של "ראייה בכתב" הנדרשת כדי לבסס זכות התובעת לתבוע בדרך של סדר דין מקוצר. בנסיבות אלה עותר הנתבע ל"מחיקת כותרת".

בתגובה טוענת התובעת כי צירפה לכתב התביעה הסכם מכר, חשבוניות ותעודות עבודה חתומות בחתימת הנתבע; ולאור העובדה שכדי לבסס תביעה בסדר דין מקוצר די להצביע על ראשית ראייה, הרי שלטענתה היה די אף בצירוף אלה, כדי להקים לה זכות לבחור בדרך הדיונית בה בחרה, וזאת לגבי כל התביעה.

לאחר עיון בראיות שצורפו לכתב התביעה, נדמה כי יש לדחות את טענות הנתבע ולהותיר את ההליך במסגרת הדיונית של סדר דין מקוצר.

אבהיר המסקנה.

אכן, כדי שתובע יהיה זכאי לבחור לנהל תביעתו בדרך הדיונית של סדר דין מקוצר, על היתרונות הדיוניים הגלומים בהליך כזה לגביו עליו לעמוד באופן דווקני בתנאי הנדרשים (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך ב') 995-996 (מהדורה 15, 2007 (להלן: קשת).

אחד התנאים לצורך הגשת תביעה במסגרת הליך כזה הוא כי מדובר בתביעה "מכוח חוזה או התחייבות [...], ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב" (סע' 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

ויובהר, דרישת הכתב אינה לגבי כל רכיבי התביעה, אלא די בראשית ראייה (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 206 (מהדורה אחת עשרה, 2012. להלן: בר אופיר 2012), כך גם לא נדרשת ראייה בכתב לגבי הסכום כקצוב (ראו להשוואה ע"א 465/66 גלבר נ' טורנר, פ"ד כ(4) 772), ואף לא חייבת להיות ראייה בכתב דווקא לחוזה או ההתחייבות (בר אופיר 2012, עמ' 207). יחד עם זאת נדרש כי הראייה בכתב, ולו כראשית ראייה, תבסס את עילת החבות.

אכן, כטענת הנתבע הלכה היא שדי בכך שחלק מהתביעה אינו ראוי להידון בדרך של סדר דין מקוצר כדי שהעניין כולו ידון בסדר דין רגיל (בר אופיר 2012, בעמ' 5 וההפניות שם). ועוד, כאשר כתב התביעה מכיל יותר מעילה אחת, אם ראשית הראייה מתייחסת אך ורק לאחת העילות, לא תוכל התביעה להתברר בדרך של סדר דין מקוצר (קשת, בעמ' 1004 וההפניות שם). הראייה הנדרשת בכתב צריכה איפוא להיות לגבי כל אחת מעילות החבות בתביעה.