תא"ק 5096-11-16 צחי נ' ניב

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בסכום של 481,877 ש"ח.

בחוזה למכר מקרקעין שנכרת ביום 3.8.98, בין שני הצדדים להליך זה, התובע והנתבע, שהיו הקונים, לבין המוכר, מר מויאל, נמכר שטח של 700 מ"ר באזור התעשייה מישור אדומים בתמורה של 24,500 $ וסכום נוסף של 3,920 $ ששולם כמקדמה. בנוסף, בהסכם הלוואה מיום 27.11.98 הלווה המוכר לצדדים סכום של 21,500$ בריבית חודשית של 3.6%.

בפסק דין מיום 4.10.11, בתא (שלום-י-ם) 8593/04 בו תבעו הקונים את המוכר, נקבע, כי על אף שהקונים שילמו למוכר רק חלק מהתמורה שנקבעה בחוזה מכר המקרקעין, החוזה לא בוטל כדין. לאכיפת ההסכם על הקונים להשלים את התמורה החוזית, בצירוף ריבית הסכמית שהופחתה לריבית בשיעור 1%. נקבע, כי המוכר לא היה זכאי לגבות דמי שכירות משוכרי הנכס, ויש לזקוף את הסכומים שגבה כדמי שכירות על חשבון התמורה שלא שולמה. לעניין גובה דמי השכירות שנגבו על ידי המוכר קיבל בית המשפט את גישת הקונים ברובה. לעניין ההלוואה נקבע כי לבד מתשלום בסך 13,000$ לא שולם סכום נוסף על חשבון ההלוואה והתאים את הריבית ההסכמית לריבית המרבית בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993. כנגד חיוב הקונים בגין ההלוואה נזקפו יתרת תשלומי דמי השכירות.

על פסק הדין הגיש המוכר ערעור, ע"א (מחוזי-י-ם) 5096-11-16, בו נקבע ביום 31.5.12, כי אין מקום להתערב במרבית קביעות בית משפט השלום, ובכללן בקביעה בעניין שיעור הריבית על ההלוואה, בקביעה לפיה הפגיעה באחוזי הבניה לא הוכחה כדבעי, בעניין עלות התיקונים והפחתת שיעור הפיצוי המוסכם ל-1%. נקבע, כי המוכר זכאי לפיצוי בסכום של 10,000$ בגין ההפרה. בית המשפט המחוזי ביטל את קביעת בית משפט השלום לפיהן זכאים היו הקונים לתשלום דמי השכירות וקבע כי עליהם לשלם למוכר את הסכומים:

א. סכום של 9,500$ בצירוף מע"מ בערכם בשקלים חדשים ביום 1.9.98 (התשלום השני לפי הסכם המכר) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד.

ב. סכום של 10,000$ כערכם בשקלים חדשים ביום 1.9.98 (בגין הפיצוי המוסכם), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד.

ג. סכום של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.8.98.

ד. סכום של 5,000$ בתוספת מע"מ כערכם בשקלים חדשים ביום 3.8.98 (התשלום השלישי לפי ההסכם) בצירוף הפרשי הצמדה מיום 3.8.98 ועד למועד התשלום בפועל, בכפוף לכך שיומצאו להם המסמכים הנקובים בהסכם.

ה. על הקונים לשלם למוכר בגין ההלוואה סכום של 21,500$, כערכם בשקלים חדשים ביום 27.11.98, בצירוף ריבית חודשית בשיעור 3.0375% מיום 1.1.99 ועד ליום 30.6.00. באותו מועד יופחת סכום בש"ח השווה ל- 13,000$.

ו. כמו כן, על פי קביעות בית משפט השלום, ישלמו הקונים למוכר סכום של 5,000 ש"ח עבור התיקונים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.12.03 ועד ליום התשלום בפועל, וסכום של 15,714 ש"ח בגין הארנונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.12.02 ועד ליום התשלום בפועל. הקונים אינם זכאים לקיזוז דמי השכירות והתשלומים ישולמו עד ליום 1.7.12, ובנוסף יישאו הקונים בשכ"ט עו"ד של המוכר ובהוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

בכתב התביעה נטען, כי מכיון שהתובע לא שילם דבר ולאחר שבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה, שילם התובע למוכר ביום 23.5.13 סך של 517,208 ש"ח. על אף התשלום סירב המוכר למסור את החזקה במגרש והתובע הגיש תביעה לאכיפת הסכם המכר. המוכר הודה כי קיבל את מלוא התמורה ואין מניעה חוזית למסור את המגרש ואולם הגיש בהוצאה לפועל את פסק הדין לביצוע וטען שנותרה יתרת חוב בגין ההלוואה שנתן לתובע ולנתבע. התובע הגיש בקשה בטענת פרעתי וביום הדיון בבקשה, התייצב ב"כ הנתבע בהליך זה וטען שמייצג את הנתבע ומצטרף לטענות התובע. רשם ההוצאה לפועל דחה את הבקשה ביום 25.5.15 והתובע והנתבע, הגישו בנפרד בקשת רשות ערעור, שנתקבלה ביום 25.5.15. המוכר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום וביום 29.11.15 הסכימו התובע והנתבע לבקשה ולערעור בנוגע לתיק ההוצאה לפועל שפתח המלווה, המוכר, נגד התובע והנתבע בו עמדה יתרת חוב של 350,259 ש"ח ובנוסף 16,000 ש"ח שכר טרחה. ב"כ המוכר הסכים כי התובע ישלם לו את מלוא יתרת החוב הפסוק, ימחק מתיק ההוצאה לפועל וייוותר על שכר הטרחה, אותו יהא רשאי לגבות מהנתבע. בנוסף, שילם התובע למוכר תשלום אחרון על פי ההסכם בסך 5,000$ שהינו 37,746 ש"ח וכן סכום בסך 16,771 ש"ח ביום 29.4.14 הנוגע לדמי השכירות. עוד שילם התובע למוכר ביום 15.2.16 11,000 ש"ח לפי פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בתא (שלום-י-ם) 30034-05-14, שקבע כי ביחסים בין התובע לבין הנתבע יישא הנתבע ב-65% מהסכום והתובע ב-35%.

התובע תבע מחצית מכל הסכומים ו-65% מהסכום האחרון שנפסק, אף שטען כי הנתבע חייב לו עוד תשלומים רבים ששילם במהלך השנים בסמוך לביצוע עסקת המכר, את עיקר התשלומים הראשונים שבהסכם המכר ועבור המבנה. לטענתו, בשל בריאותו לא יכול לעמוד על מלוא זכויותיו וצמצם את תביעתו. בהתאם לסעיפים 54-56 לחוק החוזים (חלק כללי), שילם לנושה יותר מחלקו בנטל החיוב וגם את חלק הנתבע, שבזכות זאת אמור להפוך לבעל המקרקעין. התובע נשא בעול התשלומים המשותף מעבר לנעתר בתובענה ולכן הנתבע המחה לתובע ביום 24.6.2001 את הזכויות להפקת הכנסה או רווח מהמבנה שעל המגרש ונותר רוכש הזכויות במחצית המגרש.