תא"ק 4708-04-15 די.די.אם ג'מס ישראל בע"מ נ' ארבוב גרופ בע"מ

בקשה למתן רשות להתגונן ביחס לתביעה כספית בסדר דין מקוצר, בסכום של 2,124,110 ₪.

תמצית העובדות

1.לפי האמור בכתב התביעה, בתאריך 21.08.11 נחתם בין הנתבעת לבין ארז דליות ("דליות") הסכם הלוואה לפיו דליות הלווה לנתבעת סכום של 2,000,000 דולר אותו התחייבה הנתבעת להחזיר לא יאוחר מיום 11.09.11 (נספח א' לכתב התביעה). לטענת התובעת בניגוד למוסכם החזירה הנתבעת רק 1,500,000 דולר ונותרה חייבת 500,000 דולר. התובעת טוענת שדליות המחה לה את זכותו כלפי הנתבעת בהסכם המחאה מיום 26.03.15 (נספח ב' לכתב התביעה), ומכוח המחאה זו מגישה התובעת תביעתה לתשלום יתרת החוב שטרם סולקה.

2.הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להגן ("הבקשה") הנתמכת בתצהירו של בעליה מר אלון ארבוב ("ארבוב"). בבקשה מודה הנתבעת כי קיבלה מדליות 2,000,000 דולר אך טוענת שהכספים הושבו במלואם, בין ישירות ובין באמצעות קיזוז (סעיפים 11 – 14 לתצהיר התומך בבקשה). יש לציין כי אף שהנתבעת מודה בקבלת הכספים, היא טוענת שלא היה זה במסגרת עסקת הלוואה (עמ' 2 שורות 11 – 18). לאור זאת, יש לדייק דברים שכתבתי בהחלטה מיום 10.10.15, בעניין בקשת הנתבעת ליתן לה רשות להגן ללא חקירת מצהיר, ואת קביעתי לפיה אין מחלוקת שניתנה הלוואה, יש לקרוא כמתייחסת לעצם קבלת הכספים, לא לכך שמדובר בעסקת הלוואה.

3.שלוש טענות טוענת הנתבעת בבקשה: האחת, הסכום של 500,000 דולר הוחזר לדליות באמצעות קיזוז חובותיו כלפי הנתבעת או כלפי ארבוב; השנייה, המחאת הזכות מכוחה הגישה התובעת תביעתה פיקטיבית, כל מטרתה היא הברחת רכושו של דליות מנושיו הרבים, ומאחר ומדובר בהמחאה פסולה ובטלה אין לתובעת יריבות כלפי הנתבעת; השלישית, התביעה הוגשה בשיהוי רב ודי בכך כדי ליתן רשות להגן.

4.לאחר שדחיתי את בקשת הנתבעת ליתן לה רשות להגן ללא חקירת מצהיר, נחקר המצהיר, מר ארבוב, על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם.

טענות הצדדים

5.הנתבעת טוענת שיש ליתן לה רשות להגן, והיא מפנה להלכות הידועות לפיהן די לו לנתבע כי יגלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, כדי שתינתן לו רשות להגן. לגופם של דברים, חוזרת הנתבעת על טענות ההגנה, לטענתה המצהיר כלל לא נחקר על טענות ההגנה המהותיות, ממילא הטענות לא נסתרו ולא היתה כל הצדקה לכך שהתובעת עמדה על חקירת המצהיר. מטעם זה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין הארכת הדיון ללא צורך.

6.התובעת טוענת שהוכח שמדובר בהגנת בדים, גרסת הנתבעת כוזבת וסותרת מסמכים כתובים, היא אינה הגיונית, ובעת החקירה הנגדית העיד המצהיר דברים שונים מאלו שכתב בתצהירו. אין יסוד לטענת הקיזוז, והתובעת, שמודה שלא החזירה את מלוא הסכום, אינה רשאית לבוא בטענות לעניין תקיפות המחאת הזכות. הנתבעת טוענת שדין הבקשה להידחות, ולחילופין יש להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת מלוא סכום התביעה.

דיון

7.ההלכות לעניין מתן רשות להגן ידועות. הכלל הוא שעל בית משפט לפתוח דלתותיו בפני נתבע המגלה הגנה, ולו בדוחק, ורק כאשר ברור ונעלה מכל ספק שאין לנתבע כל הגנה אפשרית, תדחה בקשתו. בשלב זה של הדיון, הנתבע אינו נדרש להוכיח גרסתו ובית המשפט אינו בודק את אמיתות הטענות, את הגיונן, את סבירותן או את אמינותן. כל עוד לא קרסו טענות ההגנה בעת חקירת המצהיר, יש לצאת מההנחה שהנתבע יוכיח טענותיו, ועל יסוד זאת לבחון אם הטענות מגלות הגנה אפשרית מפני התביעה.

על יסוד הנחיות ידועות אלו נבחן את טענות הנתבעת, גם אם לא לפי סדרן בבקשה.

המחאת זכות

8.לפי האמור בכתב התביעה דליות המחה לתובעת את זכותו כלפי הנתבעת על פי הסכם המחאת זכות מיום 26.03.15 ומכאן היריבות בינה ובין הנתבעת.

הנתבעת טוענת שהסכם המחאת הזכות אינו תקף, כל מטרתו היא לאפשר לדליות להבריח את נכסיו מנושיו הרבים, מדובר בהסכם פיקטיבי ובלתי חוקי, והוא בטל הן בהיותו חוזה למראית עין (סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי)) והן בהיותו חוזה בלתי חוקי שנועד להבריח נכסים (סעיף 30 לחוק החוזים).

9.התובעת טוענת שאין בטענות כדי להצדיק מתן רשות להגן מאחר ואין בהן כדי לשנות מהמהות, והמהות היא שהנתבעת חבה את הכספים. זאת ועוד, התובעת אינה זו הרשאית להעלות טענות לעניין תקיפות המחאת הזכות, וטענות שכאלו יכולות לבוא רק מפי נושיו של דליות, אך אלו אינם טוענים דבר.