תא"ק 47056-06-14 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אחים ז. בשארה בע"מ

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת התמורה המגיעה לה לטענתה על פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, במסגרתו סיפקה המשיבה למבקשת מכשירי סלולר וציוד נוסף ושירותי תקשורת. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, היא הבקשה בפני.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.ביום 29.07.13 התקשרו הצדדים בהסכם לקבלת שירותי טלפון סלולריים, על-פיו התחייבה המבקשת לשלם למשיבה תשלומים חודשיים בגין ציוד ושירותים שסופקו לה. לטענת המשיבה, המבקשת לא עמדה בהתחייבותה והיא נותרה חבה לה מכוח ההסכם סך 103,068.67 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

2.המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבה היא זו שלא עמדה בהתחייבותה, כפי שסוכמה בין נציג המשיבה, דודי דניאל (להלן – דודי) לבין מנהל המבקשת זאהי בשארה (להלן – זאהי). לפי הנטען בתצהירו של זאהי שצורף לבקשה, המבקשת התחייבה לרכוש חבילה הכוללת 35 מכשירים סלולריים, שיחות, מסרונים וגלישה באינטרנט בסכום שלא יעלה על סך 5,500 ₪ לחודש בגין כל החבילה. הוסכם כי יינתנו למבקשת הנחות וזיכויים שונים, אולם בפועל אלה לא ניתנו לה והיא חויבה מעבר למוסכם. לאחר שנודע למבקשת על חיוב היתר היא הודיעה למשיבה על ביטול התקשרות וזאת במכתב בא-כוחה מיום 20.11.13 (נספח ב' לבקשה).

3.לטענת המבקשת, בגין החודש הראשון להתקשרות (31.07.13-01.09.13) היא חויבה בסך 5,792 ₪ (לפני מע"מ), בעוד שעל-פי המוסכם החיוב החודשי לא אמור היה לעלות על סך 5,500 ₪ (לפני מע"מ). בנוסף, לפי המוסכם אמור היה החיוב בגין החודש הראשון להתחיל רק לאחר קבלת המכשירים וניוד המספרים למשיבה. הדבר בוצע רק באמצע חודש אוגוסט 2013, ולפיכך המבקשת לא הייתה אמורה להיות מחויבת עבור חודש מלא כפי שנעשה בפועל. עוד טוענת המבקשת, כי הוסכם עם המשיבה על זיכוי בסך 1,000 ₪ לחודש בגין ארבעת החודשים הראשונים (סה"כ זיכוי בסך 4,000 ₪), אולם הדבר לא בוצע. לפיכך בגין החודש הראשון היתה המבקשת אמורה לשלם רק מחצית מסה"כ 5,500 ₪, קרי: סך 2,750 ₪, ולאחר קיזוז בסך 1,000 ₪ נוספים, היה התשלום היה צריך להסתכם בסך 1,750 ₪ בתוספת מע"מ (ובסה"כ - 2,238 ₪). בפועל, כאמור לעיל, היא חוייבה בסך 5,592 ₪.

4.המבקשת מציינת כי לאחר שלא התקבל אצלה דף חשבון מהמשיבה, פנה זאהי אל דודי וביקש לדעת את הסיבה להפרש האמור בחשבונית הראשונה. האחרון הבטיח כי יבדוק את העניין ובסופו של דבר הודה כי והבטיח כי הזיכוי הנדרש יבוצע בחודש שלאחר מכן.

5.המבקשת טוענת עוד כי במסגרת ההתקשרות היא חתמה על הוראת קבע בחשבון הבנק שלה בבנק טפחות, אך החיוב לא נקלט עקב טעות של המשיבה בקליטת פרטי הוראת הקבע. בשל כך לא שולמו חשבונות באותה עת. לטענתה, המשיבה פעלה באופן חד צדדי וניתקה את הקווים מבלי שניתנה התראה, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים.

6.לטענת המבקשת, רק לאחר הניתוק נודע לה על קיום חשבונות לא משולמים והיא נאלצה לשלמם עוד בטרם נודע לה על החיוב ביתר בגין החודש הראשון. לנוכח זאת פנה ב"כ המבקשת ביום 20.11.13 אל המשיבה והודיע על ביטול ההתקשרות (נספח ב' לבקשה). כן ביקש להשיב את המכשירים שסיפקה המשיבה למבקשת ולקבל בחזרה מכשירים ישנים שהמבקשת מסרה למשיבה, אולם מכתב זה לא זכה לכל מענה. במקביל ביצעה המבקשת ניוד לחברה אחרת ממנה היא מקבלת שירותים.

7.המבקשת טוענת עוד כי המכשירים שסופקו לה על ידי המשיבה לקו בבעיות טכניות ולכן היא לא נהנתה מאותם מכשירים ונאלצה לרכוש אחרים תחתם.

8.המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בעת ההתקשרות בין הצדדים, המשיבה מכרה – בהסכמתה - 22 מכשירי פלפון קודמים שהיו ברשותה באותה עת לצד שלישי, וזאת תמורת 25,000 ₪, משמע בסך כ- 1,160 ₪ למכשיר. מאידך, המבקשת דורשת עבור המכשירים שסיפקה במסגרת ההתקשרות סך 2,700-3,600 ₪ לכל מכשיר. לטענת המבקשת, ההתקשרות עם המשיבה היא לחבילה הכוללת את המכשיר ושירותים נוספים, כך שעלות המכשירים עצמם כלל לא סוכמה בין הצדדים ולכן אין המשיבה יכולה לגבות בגין המכשירים עלות גבוהה מעבר לעלותם בשוק.

דיון והכרעה:

9.ההלכה הפסוקה קובעת כי רשות להתגונן תינתן מקום בו בידי המבקש להצביע ולו על "קצה חוט" להגנה אפשרית, שאז אין לחסום בפניו את האפשרות להתגונן מפני התביעה נגדו. בשלב הדיוני של בקשת רשות להתגונן, אין הנתבע נדרש להוכיח סיכויי הגנה טובים, אלא להראות הגנה אפשרית להבדיל מהגנת בדים (ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (פורסם במאגרים)(2008)). לצד זאת קובעת ההלכה הפסוקה כי אין המבקש רשות להתגונן יכול לצאת ידי חובה בהעלאת טענות כוללניות בלבד, אלא עליו להיכבד ולפרט בתצהירו את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו (ע"א 9654/02 חב' אחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון, פורסם במאגרים). אבחן את הבקשה שבפני על רקע תשתית נורמטיבית זו.

10.אין חולק כי המבקשת קיבלה לידיה את הציוד אותו רכשה מהמשיבה במסגרת ההתקשרות נשוא התביעה. זאהי ציין בחקירתו בעת הדיון בבקשה כי בחלק מהמכשירים עושה המבקשת שימוש עד היום, וכן אישר כי לא שילם למשיבה עבור המכשירים (עמ' 1, ש' 24). עוד עולה מעדותו כי מספר המכשירים שנמסרו לו הוא 43 ולא 35 כפי שציין בתצהירו שצורף לבקשה (עמ' 2, ש' 11-12).