לוינשטין נכסים בתחנה בע"מ ואח' נ' אבו קישק ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות של המבקש, הוא הנתבע בהליך המקורי, לדיון שנקבע לשמיעת בקשת הרשות להתגונן. לטענת המבקש, הוא לא התייצב לדיון מחמת שלא ידע על קיומו של הדיון, לנוכח התפטרות בא כוחו. לחלופין, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין בשל סיכויי התביעה הטובים.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה – נחה דעתי כי אין מקום לביטול פסק הדין לא מחובת הצדק ולא על פי שיקול דעת בית המשפט.

אכן, עו"ד דואק הודיע על התפטרותו, אולם בהחלטת כב' השופטת ביבי מיום 13.7.2017 נקבע כי עליו להמציא את כתובות הנתבעים טרם השחרור. אכן, הכתובת הומצאה ב-18.7.2017, אולם בפועל, לא ניתנה החלטה המשחררת את עו"ד דואק מן הייצוג, ועל כן – כל מסמך שהומצא לידי עו"ד דואק, ואין חולק כי הודעה על מועד הדיון הומצאה לידיו – כמוה כהמצאה למבקש גופו. בנוסף, ההמצאה לעו"ד דואק הייתה טרם השחרור מן הייצוג, ואף מטעם זה – חזקה שהומצאה למבקש כדין.

מכאן שלא קמה עילת ביטול מחובת הצדק.

כאשר בוחנים את הביטול במשקפי "ביטול שבשיקול דעת", יש לבחון הן את סיבת המחדל להתייצב, הן את סיכויי ההגנה לגופה.

לעניין סיכויי ההגנה, עיון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מלמד כי לטענת המבקש, אין לפנותו מן המקרקעין בהיותו דייר מוגן. טענה זו של הנתבע נדחתה בפסק דין חלוט נושא ת"א 374/07 (כב' הנשיאה (כתוארה אז) דפנה בלטמן-קדראי), ועל כן ככל שהגנתו של הנתבע מבוססת על טענת הדיירות המוגנת, אזי הגנתו אפילו אינה "הגנת בדים", שכן טענתו נבחנה ונדחתה בפסק דין מנומק (וראו סעיף 18.4.1 לפסק דינה של כב' הנשיאה בלטמן-קדראי, צורף כנספח 1 לתגובת התובעות לבקשת הרשות להתגונן).

אשר לטענה שעלתה בבקשת הביטול, כאילו התחייבה התובעת כלפי המבקש לשלם לו סך 2 מיליון ₪ כנגד פינוי המקרקעין – טענה זו לא עלתה, ולו ברמז, בבקשת הרשות להתגונן, ומכאן שגם אם יבוטל פסק הדין, היא אינה חלק מטענות המבקש, וחשוב מכך: טענה זו, גם אם תוכח, אינה מבססת את זכותו של המבקש להמשיך ולהחזיק במקרקעין, אלא לכל היותר – את זכותו לפיצוי בגין הפינוי. לשון אחר: גם אם צודק המבקש, ואכן התחייבה המשיבה לשלם לו 2,000,000 ₪ כנגד הפינוי, עליו לפנות את המקרקעין, וזכותו לתבוע את הפיצוי החוזי המוסכם – שמורה לו. פסק הדין דכאן אינו שולל זכות זו, ואף אינו עוסק בה.

מן הטעמים הללו, וכאשר למבקש אין כל הגנה, אינני רואה כל הצדקה לבטל את פסק הדין, גם אם אניח, לטובתו של המבקש, כי הטעמים לאי-התייצבותו לדיון אינם עולים כדי זלזול בהליך, עדיין, כאשר סיכויי ההגנה אפסיים – מן הטעמים שהובהרו – אין מקום לביטול פסק הדין על מנת לנהל הליך סרק.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.