תא"ק 44444-08-13 עירית ירושלים נ' ד.ט. הבירה בנין והשקעות (1994) בע"מ ואח'

1.על פי כתב התביעה החזיקו הנתבעים ביחד ולחוד בנכס המצוי ברח' האומן 24, ירושלים (להלן: הנכס).

על פי כתב התביעה לא שילמו הנתבעים את הארנונה המגיעה מהם בתקופה שמיום 1.3.03 ועד ליום 31.12.10.

2.הנתבעים הגישו בקשה למחיקת התביעה, למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן. הנתבע מס' 2 טוען כי נפסח א' לכתב התביעה אשר מהווה פירוט החוב לגבי הנכס הינו על הנתבעת מס' 1 בלבד, כמו כן טוען הנתבע מס' 2 כי הוא לא החזיק בכנס בתקופה הנטענת בכתב התביעה.

מטעם הנתבעת מס' 1 נטען כי בתקופת החיוב הנכס לא היה ראוי לשימוש שכן לא היה מחובר לרשת המים והחשמל ואף לא ניתן טופס 4.

3.בחקירתו הנגדית הודה הנתבע מס' 2 כי הנתבעת מס' 1 היא זו שהחזיקה בנכס שאותו רכש בתמורה מלאה מאות כונס הנכסים שמונה על שם בעליו הקודם. עוד אישר כי עד לשנת 99' הנכס היה סגור ולא משופץ ולפיכך לא היה ראוי לשימוש. הנתבע מס' 2 אישר כי רק בתקופת החזקת הנתבעת מס' 1 הנכס הוגשה בקשה לפטור מארנונה ומאז לא הוגשה כל בקשה לקבל פטור בגין אי שימוש בנכס.

4. לאחר עיון בחומר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנתבעת לא הביאה כל ראיה לגבי מצבו של הנכס בין התקופה הנטענת בכתב התביעה אלא טענה באופן סתמי כי הנכס אינו ראוי לשימוש.

ככל שהנתבע טוען כי לא החזיק בנכס היה עליו להגיש השגה בפני מנהל הארנונה של התובעת בהתאם לחוק הרלבנטי תוך הנחת תשתית עובדתית מפוטרת להוכחתה הטענה.

הנתבעים לא עשו כן ומכאן שאין בית משפט זה מוסמך לדון בטענה זו והיא שמורה לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה.

הנתבע לא הניח כל תשתית עובדתי ולו לכאורה על מנת לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת הערות.

5.לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.

הנתבע ישא בהוצאות ההליך בסל שך 2,500 ₪.