תא"ק 43923-02-16 עציון נ' גולדמן

1.תביעה כספית בעילה חוזית הוגשה בסדר דין מקוצר בגין הפרה של הסכם שכירות.

2. בהחלטתי מיום 19.4.16 ניתנה לנתבע רשות להגן.

בישיבת קדם המשפט מיום 28.12.16 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן ללא הנמקה על פי הקבוע בסעיף 79 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 על פי כתבי הטענות וללא שמיעת ראיות.

עוד הוסכם על קביעת סכום מינימום בפסק הדין בסך של 45,000 ₪ וסכום מקסימום בסך של 62,000 ש"ח וכי שאלת ההוצאות תישאר לשיקול דעת בית המשפט. הכל, כאמור בהחלטה מיום 28.12.16 לפיה גם ניתן צו לסיכומים קצרים בכתב, כבקשת בעל הדין.

עיקרי הסכסוך והליכים קודמים:

3. יחסי שכירות בין הצדדים שנקבע בהסכם השכירות כי יהיו לתקופה בת 60 חודשים, הגיעו לסיומם בפינוי המושכר לאחר ניהול הליכי פינוי. בתיק תא"ח 13967/02/15 ניתן פסק דין לפינוי ולאחריו נפתחו הליכי הוצאה לפועל לביצועו. בהחלטה בבקשתו של הנתבע לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתנה בבר"ע 40451/12/15 (להלן-"הבר"ע") נידחה מועד הפינוי ליום 29.2.16 בכפוף לנשיאה בהוצאות בגין צו הפינוי ותשלום דמי שכירות בגין תקופת העיכוב.

4. התביעה היא לסעד כספי, לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה של ההסכם בסך של 100$ לכל יום של איחור בפינוי ובסך כולל של 153,111 ש"ח עבור 392 יום. מהדרישה לפיצוי מוסכם הופחתו התשלומים אותם שילם הנתבע לתובעת בגין אותה תקופה ורכיב תביעה זה הועמד על סך של 96,400 ₪. בנוסף, ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בהוצאותיה בגין ההליכים הקודמים (כמובא בסעיף 3 לפסק הדין) בסך של 53,275 ₪.

5.לנתבע נתנה רשות להגן בהחלטתי מיום 19/04/16. בתצהירו בתמיכה לבקשה למתן רשות להגן, שנקבע כי ישמש ככתב הגנה, טען הנתבע כי פינה את המושכר כבר ביום 16/02/16 ולא במיצוי מלוא תקופת עיכוב הביצוע שנקבעה בבר"ע עד ליום 29/02/16 . מלוא דמי השכירות שולמו לתובעת ולא קמה לתובעת זכות לפיצוי מוסכם מטעמים שונים דיונים ומהותיים. הן לאור ההחלטה בבר"ע בנוגע לחיובו בדמי והן לפי דידו בהיעדר זכות לפיצוי ב"כפל" בגין השימוש במושכר ומועד הדרישה לפיצוי המוסכם.

בנוסף נטען כנגד שיעור הפיצוי שחישובו צריך שיהא בסך של 147,030 ₪ ולאחר קיזוז תשלומיו לתובעת מגיע לסך של 76,680 ₪. בנוסף, טען כנגד גובה הפיצוי המוסכם וכנגד זכותה של התובעת לדרוש הוצאות בגין הליכים שהתבררו והסתיימו כבר.

6.התובעת, דחתה את טענותיו של הנתבע וטענה לזכותה לפיצוי מוסכם לפי ההסכם ובפרט בהתחשב בהתנהלותו באי פינוי המושכר וגרירתה, להליכים חוזרים ונשנים לרבות במסגרת תביעה הפינוי שבירורה התארך בגינו.

7. בחנתי את כתבי הטענות ואת הסכם השכירות, עיינתי בנספחים שצורפו לכתבי בי-דין והכרעות בהליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים. שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בסיכומים. לאחר ששקלתי את הטענות בנוגע להפרה ותוצאותיה בהתייחס להסכם ולפיצוי שנקבע בו ובהתחשב במסגרת הנורמטיבית הרלוונטית בדיני החוזים ובהלכה הפסוקה ושקלתי גם את הדרישה לתשלום עבור הוצאות בגין הליכים קודמים שהסתיימו, והגעתי לכלל מסקנה לפיה על הנתבע לשלם לתובעת סך של 55,000 ₪.