תא"ק 42061-02-14 ראשד נ' בראנסה

לפניי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר לפינוי וסילוק יד ופינוי של מושכר.

תמצית טענות התביעה

התובע עותר לבית המשפט, כי יורה לנתבע לסלק ידו מחנות בשטח של 60 מ"ר הידועה כחלקה 31 גוש 17524 מאדמות כפר ריינה ולהשיבם לתובע, בטענה כי חוזה שכירות בלתי מוגנת שנערך בין הצדדים ביום 02.11.12, לפיו הושכרה החנות לנתבע לתקופת בת שנה אחת, מיום 01.11.12 ועד ליום 31.10.13, הופר הפרה יסודית בכך שהנתבע לא הודיע מראש ובכתב 30 ימים בטרם סיום תקופת השכירות ראשונה על מימוש תקופת האופציה הקבועה בחוזה השכירות וממשיך להחזיק ולהשתמש במושכר שלא כדין ומבלי לשלם דמי שכירות עבור תקופת ההארכה שהחלה ביום 01.11.13.

עוד טוען התובע, כי הנתבע שינה את ייעוד השכירות והפעיל במושכר עסק של מסעדה בניגוד למטרת השכירות שהוגדרה בהסכם כ"גלידרייה ובית קפה", וזאת אף מבלי להשיג את ההיתרים והרישיונות הדרושים לשם הפעלת עסק מסוג מסעדה. בנוסף, התקין הנתבע צלחת לווי בגג המבנה, וינטה במושכר וסככה בחצר הסמוכה למושכר, ללא שנטל את הסכמת התובע לכך, ואף חסם את הכניסה לחלקת אדמה סמוכה של התובע.

התובע מוסיף וטוען, כי בניגוד להתחייבותו עפ"י חוזה השכירות, נמנע הנתבע מלעדכן את חברת החשמל בדבר החזקתו בנכס ומלשלם את המסים העירוניים והתשלומים בגין צריכת מים וחשמל.

עוד נטען, כי הנתבע לא רכש פוליסת ביטוח למושכר, כפי שנקבע בחוזה השכירות.

לגרסת התובע, שלל ההפרות האמורות מהוות הפרות יסודיות המקנות לו זכות לבטל את חוזה השכירות ולדרוש את פינוי הנתבע מהמושכר. נטען כי נעשתה פנייה בכתב אל הנתבע המתרה בו לתקן את ההפרות, אולם דרישה זו לא נענתה.

תמצית נימוקי הבקשה

הנתבע מכחיש טענת התובע, כי היפר את חוזה השכירות וטוען כי עמד בכל תנאיו.

לגרסת הנתבע, ביום 29.09.13 נמסרה לתובע הודעה על רצונו של הנתבע לממש את תקופת האופציה הראשונה והועברו אליו 12 שיקים עתידיים בגין דמי השכירות, כל אחד ע"ס 1,000 ₪, כמתחייב עפ"י הוראות חוזה השכירות. התובע אישר בחתימתו את דבר קבלת ההודעה בכתב וההמחאות המצורפות לה ואף פרע את ההמחאה הראשונה שזמן פירעונה היה 01.11.13 ובהמשך נמנע מלהפקיד את יתר ההמחאות בחשבונו.

הנתבע טוען, כי בטרם כניסתו למושכר ולאור מצבו המוזנח, הוא השקיע כספים רבים בשיפוצו, לרבות ריצוף, אינסטלציה, עבודות טיח, נגרות, צבע וכדומה, שהשביחו את ערכו של המושכר, והכול מתוך הסתמכות על הוראות חוזה השכירות שאפשרו תשע תקופות אופציה נוספות, בת 12 חודשים כל אחת.

עוד טוען הנתבע, כי התקין במושכר מונה מים וחשמל נפרדים שהיו מחוברים גם לבית מגוריו של התובע, ולכן העביר ישירות לתובע את כל תשלומי המים והחשמל בהתאם לצריכה של העסק.

הנתבע מכחיש מכל וכל את טענת התובע בדבר שינוי ייעוד השכירות וטוען, כי הינו מפעיל במושכר בית קפה ומסעדה וברשותו כל האישורים הדרושים לצורך כך, לרבות אישור המועצה המקומית ומשרד הבריאות.

באשר לטענה כי לא נרכשה פוליסת ביטוח למושכר, טוען הנתבע כי הינו סוכן ביטוח במקצועו וכי דאג לבטח את העסק בהתאם להוראות חוזה השכירות.

לעניין טענת התובע, כי כל העבודות שנעשו במושכר ובכלל זה התקנת צלחת לווין, ברזנט ומנדף, נעשו בהסכמתו וידיעתו המלאים של התובע והראיה לכך, שחלק מהעבודות בוצעו ע"י בנו של הנתבע.

לאחר הגשת בקשת הרשות להתגונן הגיש הנתבע הודעה לבית המשפט ובה נמסר, כי השיקים אשר נמסרו בגין שנת האופציה הראשונה ומועד פירעונם כבר הגיע, נפרעו לאחר הגשת התביעה. כן ביקש הנתבע להודיע על רצונו לממש את שנת האופציה השנייה ולהפקיד בקופת בית המשפט את המחאות דמי השכירות העתידיות בגינה, זאת לאחר שניסה ללא הצלחה למסור שיקים אלי ישירות לתובע.

התובע הגיש תגובה לבקשה וטען, כי הנתבע מפעיל מסעדה במושכר ללא שקיבל היתר לשימוש חורג מהוועדה המקומית לתכנון ובניה, כיוון שההיתר הקיים למושכר הינו למגורים בלבד. עוד הקים הנתבע סככה סגורה שמהווה חיבור של קבע לבית ללא קבלת רישיון והיתר בניה מתאימים. מעשיו אלה של הנתבע, לטענת התובע, עומדים בניגוד להצהרותיו בחוזה השכירות ולפיהן יהיו בידיו כל הרישיונות וההיתרים שיידרשו מכל רשות מוסמכת לשם ניהול עסקו. בנוסף, רישיון העסק אינו חוקי באשר הנתבע אינו דואג לנגישות עסקו לבעלי מוגבלויות שעליהם נמנה התובע, ובכך הוא מסכל קיום הוראות חוזה השכירות המורה לו לאפשר לתובע כניסה למושכר בכל זמן סביר על מנת לבדוק את מצבו. כן הנתבע לא הציג אישור מכבי אש בדבר התקנת אמצעי בטיחות מפני התלקחות אש. עוד נטען כי אישור משרד הבריאות שניתן לנתבע הינו עבור בית קפה ולא עבור מסעדה שמפעיל הנתבע במושכר. מילים אחרות, השימוש שעושה הנתבע במושכר, לשיטת התובע, הינו בלתי חוקי ובית המשפט אינו יכול לתת יד, כך לטענת התובע, להמשך החזקתו ושימושו של הנתבע במושכר.