תא"ק 38629-11-12 גלילי נ' קרני קפיטל בע"מ

כללי

בפני בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית על סך 248,810 ₪ כולל מע"מ, שהוגשה על ידי המשיב בסדר דין מקוצר בגין חוב כספי.

המשיב, הנו צד להסכם למתן שירותי ייעוץ שנחתם עם המבקשת, קרני קפיטל בע"מ, בעניין מכרז לקבלת רישיון למפעיל סלולארי שפורסם על ידי משרד התקשורת.

המבקשת הנה חברת בת הנמצאת בבעלותה המלאה של חברת טארה הוריזון בע"מ, הנמצאת בבעלותו של מר חזי בצלאל, המחזיק 60% ממניותיה. לצורך התמודדות במכרז, הוקמה חברה פרטית, מרתון מובייל אקס בע"מ, המצויה אף היא, בבעלותו של מר חזי בצלאל, המחזיק 100% ממניותיה.

טענות הצדדים

המשיב טוען כי ביום 08.12.2010 נחתם בין הצדדים הסכם שבמסגרתו נקבע כי במקרה של זכייה במכרז שפורסם על ידי משרד התקשורת להענקת רישיון למפעיל סלולארי חדש, רשיון רט"ן, ולא מגיעים להסכמה אחרת, המשיב יהיה זכאי לבונוס בסך 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. נטען כי משהצדדים לא הגיעו להסכמה אחרת, ומשביום 11.04.2011 זכתה מרתון מובייל במכרז, זכאי המשיב לקבל את הבונוס האמור.

המשיב טוען כי אי הפקדת הערבות במועד ע"י המבקשת ואי קבלת הרשיון בעקבות כך, אינה פוגעת בזכותו לקבל את הבונוס. נטען כי התקיים התנאי הכפול שבסעיף 6.4 להסכם וכי להעדר יכולת כלכלית של מנכ"ל המבקשת להביא למימוש הזכיה במכרז, אין בכדי להשפיע לעניין חבות זו, וכי לו ידע על העדר היכולת הכלכלית טרם חתם על ההסכם, לא היה מתקשר עם המבקשת. כמו כן, נטען כי המשיב דרש את המגיע לו, אך כל פניותיו נדחו בתשובות סרק. המשיב טוען כי יש לפרש את החבות בהסכם לפי אומד דעת הצדדים כפי שמשתמעת מתוך החוזה, ורק במידה ואינה משתמעת ממנו, יש לפנות לנסיבות כאמור בסעיף 25 לחוק החוזים, חלק כללי, עניין שלא חל כאן.

המבקשת טוענת כי ביום 12.04.2011 נמסרה לה הודעה על זכייה במכרז ומשכך נדרשה להעביר תוך 45 יום, דמי רישיון בסך 10 מיליון ₪ וערבות בנקאית בסך 700,000,000 ₪ ולשם קבלת הרישיון. נטען כי על אף מאמציה לעשות כן, לא הצליחה להעמיד את הערבות במועד ומשכך ביקשה ארכה לצורך העמדת ערבות זו. ביום 31.05.2011 קיבלה המבקשת את החלטת ועדת המכרזים לפיה בקשתה לארכה נדחתה וכי הוחלט לבטל את ההודעה על זכייתה במכרז ולהעביר את הזכייה לחברה אחרת. נטען כי בעקבות האמור, חילטה הוועדה סך של 3,750,000 ₪ מערבותה של המבקשת.

נטען כי אמנם ההסכם נוסח על ידי עורכי דין מטעמו של מר בצלאל, אך התניה שעומדת לדיון בבקשה זו, סעיף 6.4 להסכם, נוסח על ידי הצדדים בעצמם וללא סיוע או נוכחותם של עורכי דין. המבקשת טוענת שהמשיב משתמש במושג "בונוס", בעוד שהסעיף כולל את התיבה "פיצוי מוסכם", שמטרתו ליתן למשיב פיצוי מוסכם במקרה והמשיבה לא תעמוד בהתחייבותה כלפיו. כלומר, לטענת המבקשת, סעיף 6.4 להסכם מורכב משני תנאים מצטברים ולפיהם המבקשת נדרשת לזכות במכרז, דבר שלא התרחש, וכי הצדדים לא יגיעו להסכמה אחרת. המבקשת טוענת כי הסכמות הצדדים המקדמיות בהקשר זה, כללו את רצונו של המשיב כי במקרה בו המבקשת תזכה במכרז, תקבל את רישיון הרט"ן, תקים ותפעיל חברת סלולר חדשה, ימונה המשיב לתפקיד בכיר בחברה. נטען כי במקרה בו היה המשיב מתמנה לתפקיד בכיר בחברה, לא היה זכאי לקבל פיצוי נוסף מכוח המנגנון האמור, אלא רק במקרה בו לא היה מקבל תפקיד שכזה, ורק אז, היה זכאי לפיצוי האמור.

המבקשת טוענת, כי כלל סעיפי ההסכם עוסקים בתפקידו של המשיב והתחייבויותיו כלפי המבקשת, ליתן שירותי ייעוץ וזאת עד לקבלת הרישיון להקים חברת סלולר, ולא עד לזכייה במכרז במובנה הצר. נטען כי המשיב נכשל בתפקידו, לא סייע ואף לא השיג את המטרות שלשמן הועסק, ובסופו של יום, נגרמו למבקשת נזקים רבים בשל ההתנהלות האמורה של המשיב. המבקשת טוענת כי דרישתו של המשיב, הנה חמדנית וחסרת תום לב תוך ניסיון לזכות בכספים לא לו, ובניגוד להסכם, לתוספת ולכוונת הצדדים. נטען כי אף לגישתו של המשיב, זכייה במכרז משמעותה קבלת רישיון והקמת חברת תקשורת, ולראיה, המשיב המשיך ליתן שירותים למבקשת, אף לאחר מסירת ההודעה על הזכייה ולאחר ביטולה של הודעת הזכייה.

נטען כי על פי סעיף 9.1 להסכם, ההסכם יעמוד בתוקפו "עד למועד המוקדם מבין, המועד בו נמסרה לחברה הודעה בדבר זכייה או הפסד במכרז הרט"ן או המועד בו הודיעה החברה ליועץ על החלטה לפרוש מהמכרז". לפי פרשנותו של המשיב, היה אמור ההסכם להגיע לקיצו ביום מתן ההודעה על זכייתה של המבקשת במכרז, 12.04.2011, אך המשיב ידע כי לא לכך התכוונו הצדדים וכי נדרש לסייע וליתן שירותיו עד לקבלת הרישיון, ומשכך המשיך בעבודתו תוך קבלת שכר עד לחודש מאי 2011 ותשלום נוסף בחודש ספטמבר 2011. המבקשת טוענת כי במידה ותתקבל פרשנותו של המשיב, לפיה, שירותיו הסתיימו ביום 12.04.2011, תעמוד למשיבה טענת קיזוז מהותית בגין תמורה ביתר ששולמה לו ובסך 101,500 ₪ כולל מע"מ. נטען כי יש ליתן רשות להתגונן גם בשל טענת הקיזוז שהדין המהותי מכיר בה, ונטענה בפירוט ובצירוף אסמכתאות וכאשר הסכומים הנם קצובים.

המבקשת טוענת כי אף לפי לשון החוזה ניתן להגיע למסקנה לפיה המבקשת לא זכתה במכרז ולפיכך אין המשיב זכאי לסעד שנטען על ידו. נטען כי משבין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לפרשנות ההסכם, על בית המשפט יהא להכריע בעניין זה תוך שמיעת ראיות הצדדים באשר לכוונתם, הנסיבות שעמדו ברקע ההסכם, תכליתו והגיונו המסחרי.

הצדדים חוזרים בסיכומיהם על טענותיהם שהועלו בכתבי הטענות. המבקשת טוענת באשר למסמכים שהוצגו על ידי ב"כ המשיב בדיון, כי נכתב בכתב ידו של מר בצלאל שמדובר בפיצוי מוסכם ולא בבונוס זכיה, וכן נכתב שמגיעים להסכם נוסף, והכוונה הנה להסכם העסקה העתידי כסמנכ"ל. נטען כי על פי ת/2 ישנה מגבלת סכום בסך 400,000 ₪ לגבי כלל ההשתכרות וכאשר המשיב קיבל קרוב ל 250,000 ₪ וכאשר התובע כתב בכתב ידו, פיצוי מוסכם ולא בונוס זכיה.

המשיב טוען כי קיימת הודעת בעל דין של מר בצלאל בסעיף 11 לתצהירו בבקשת הרשות להגן שם מודה שנמסרה הודעה על זכיה. כמו כן נטען כי לפי סעיפים 10.1 ו 10.2 להסכם "כל שינוי ותיקון לא יהיה להם תוקף אלא אם נעשו בכתב ונחתמו על ידי הצדדים להסכם זה, לא תשמע טענה של שינוי ההסכם בע"פ..." וכן "הסכם זה מבטא כל הסכמה..." ומשכך אין להביא ראיות באשר למו"מ וכן למה שהיה במעמד החתימה. המשיב טוען כי הניירות שהוצגו בדיון נכתבו בכתב ידו של מר בצלאל ולא שלו, וכן טוען לגבי התשלומים הנוספים ששולמו שעוסקים בתקופה שלאחר סיום ההסכם הראשון, בגין שירותים שונים מאשר הוסכם עליהם בהסכם הראשון ואין לקזזם.

דיון והכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק, והדיון אני מחליט לדחות את בקשת הרשות להגן.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 310). בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן (ראה: ע"א 620/06 חברת טמאט קאופמן סילבר נ' אטלי, (פורסם בנבו)). הלכה זו סוכמה ע"י כבוד השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (פורסם בנבו).

המשיב הועסק על ידי המבקשת כיועץ לאור מומחיותו ונסיונו בתחום התקשורת ולאור תפקידיו הבכירים במשרד התקשורת. בגין שירותיו ועבודתו, שולם למשיב שכר, אך בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לדרישת המשיב לקבל גם את ה"בונוס" או בלשון ההסכם, ה"פיצוי מוסכם", ובסך של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. שורש המחלוקת בין הצדדים לעניין זכאות המשיב לקבל לידיו את סכום הפיצוי המוסכם, ונוכח סעיף 6.4 להסכם, שנוסחו: