תא"ק 2101-04-16 עירית ירושלים נ' מבוא אחזקות בע"מ ואח'

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית בסדר דין מקוצר, שעניינה תשלום חובות מסי ארנונה בסך 782,111.35 ש"ח. לטענתה, בהתאם לדרישת תשלום על נכס ברחוב יפו 212 בירושלים ( 30076-190-000-0057 ובנכס מספר 30076-001-000-0064 - להלן: הנכס), חייבים נתבעים 1, 3, 4, 5 194,649.84 ש"ח נכון ליום 16.3.2016 לתקופה מיום 8.8.2010 - 31.12.2011 וסכום 322,422.09 ש"ח לתקופה מיום 29.1.2013 - 31.12.2015, דהיינו סה"כ 517,072 ש"ח. נתבעת 1 חייבת סכום נוסף 130,834.42 ש"ח לתקופה מיום 15.8.2006 - 30.04.2007 והנתבעים 1-5 חייבים סכום נוסף 134,205.91 ש"ח לתקופה מיום 1.01.2012 -28.01.2013. לטענתה, חרף פניות והתראות בטרם נקיטת הליכי אכיפה נמנעו הנתבעים מלשלם את החוב.

בבקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת 1 טענה, כי משנת 2006 הייתה בעלת זכויות בחלק מהחניות בחניון. לטענתה, מספר החניות השתנה כמה פעמים עקב רכישת ומכירת חניות וכ-8 חודשים בטרם הגשת הבקשה מכרה את כל החניות שהיו בבעלותה. נטען, כי החניות שהיו ברשות נתבעת 1, הושכרו לנתבעת 2 ביום 25.4.2007 ובמהלך שנת 2010 חדלה נתבעת 2 משכירת החניות שהושכרו לנתבעים 3-4 החל מיום 8.8.2010. לבקשת נתבעים 3-4 הומר חוזה השכירות עימם לנתבעת 5 החל מיום 1.2.2011 והנתבעים 3-4 ערבו באופן אישי. לטענתה, עד לקבלת מכתב התובעת בספטמבר 2015 לא הייתה מודעת לאי תשלום הארנונה.

בתגובה, טענה התובעת כי נתבעת 1 לא הודיעה לה על שינוי מחזיקים וסמכה ידה על השוכרים לעשות כן. לטענתה, אין טענה זו ראויה להישמע לאור סעיפים 325 ו326 לפקודת העיריות המורים כי על הבעלים מוטלת החובה להודיע בכתב לרשות המקומית וכל עוד לא עשו כן יהיו חייבים בתשלום הארנונה.

נתבעות 3-5, הגישו אף הן בקשת רשות להתגונן, בה טענו, כי משנת 2010 חוזה השכירות נכרת עם נתבעת 5 שהינה אישיות משפטית נפרדת ואין מקום לצרף את נתבעים 3-4 לתביעה מה עוד שנתבע 4 חדל מלהחזיק במניות נתבעת 5 ביום 8.2.2012. עוד טענו, כי כתב התביעה מתייחס לכלל שטח החנייה כשבפועל נתבעת 5 החזיקה רק בכ60 חניות והחניון מוחזק על-ידי מספר גורמים ובחלקו מדובר בשטח מעבר או שטח ציבורי. עוד טענו כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ו/או בשיהוי ניכר.

בתגובה, טענה התובעת כי בזמן אמת לא ידוע מי החזיק בנכס, ועל אף הוראת סעיפים 325-326 לפקודת העיריות לא דווח לה על זהות המחזיקים. לטענתה, הנתבעים לא רשאים לעקוף את סמכות מנהל הארנונה וגופים מנהליים כבית המשפט לעניינים מנהליים. הסמכות קבועה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, הקובע סמכות ייחודית להליכים הנוגעים לארנונה, ולהעלותן כטענות הגנה בשל היותן טכניות הנוגעות להחזקה, סיווג הנכס וגודלו.

בדיון שנערך בפני ביום 30.4.2017, טענה נתבעת 1, כי אין מדובר במצב בו אין מחזיק וכשנודע כי ישנו חוב ארנונה פנו בכתב לתובעת. נטען, כי החניון נמצא בשימוש דיירי בניינים סמוכים כשרק חלק מהחניות מסומנות. נתבעת 1 טענה, כי לא התעורר חשד שתשלומי הארנונה אינם משולמים עד לקבלת מכתב מנהל הארנונה בסוף שנת 2015. אף שמדובר בסכומים לא מבוטלים, העיריה לא טרחה לשלוח גורם מטעמה לבדוק את הנכס ומי המחזיקים בו בפועל אף שבשנת 2012 שלחה מכתב לעירייה לקבלת אישור לצו רישום בית משותף. הנתבעת 1 הסבירה למנהל אגף השומה שחבות הארנונה אינה שלה אלא של השוכרים הנתבעת 2 ולאחריה הנתבעים 3-5 וסברה בטעות שהעניין הוסדר. הנתבעת 1 טענה, כי נערכה פגישה עם מנהל הארנונה כדי שישית את התשלומים על המחזיקים בפועל וכך נעשה, והנתבעים הנוספים אינם מכחישים. כן הפנתה לפסיקה בה נקבע, כי הסמכות אמנם נתונה לוועדות הערר השונות אך הבדיקה האם ההיטל הוטל כדין נתונה לבית המשפט וגם הביקורת על ועדות הערר.

הנתבעים 3-5 טענו, כי הנתבעים 3 ו-4 החזיקו בחניון תקופה של 6 חודשים, מיום 8.8.2010 עד ליום 1.2.2011 וביתר התקופה אין מחלוקת שהנתבעת 5 החזיקה בחניון והינה אישיות משפטית ונפרדת. נטען, כי טענות הנתבעים 3-5 שהועלו בבקשה לא נשקלו על ידי העירייה. הנתבעים 3-5 יזמו פגישה עם מנהל אגף ארנונה ושטחו את הטענות ואולם העיריה השיתה את כל התשלום על חמשת הנתבעים ללא הבדל והוסבר להם שהמועד להגשת הערר חלף. הנתבעים 3-5 טענו שלא קבלו כל דרישה והודו שלא שלמו ארנונה בנכס. עוד טענו, כי נתבעים 3 ו-4, מחזיקים חניונים במקומות אחרים בירושלים ואין להם בעיית תשלומי ארנונה או צבירת חובות.

התובעת הפנתה לבר"ע 3502/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ לא פורסם ניתן ביום 17.4.2008, בו נקבע כי על הנישום מוטלת החובה להודיע לרשויות המקומיות בכתב על כך שחדל מבעלות או החזקה שאם לא כן רשאית העירייה להמשיך ולראות בנישום זה כחייב ארנונה, כלשון סעיפים 325-326 לפקודת העיריות. לטענתה, לא עולה במקרה דנא בעיית סיווג הנכס לאור עדות הנתבע 3 שמטרת השכירות היא לחניון מסחרי. עיקר החניון הוא חניות אלו, כעולה מעדות הנתבע 3, שכל בעל רכב שנכנס אינו יודע לאיזה חניון הוא נכנס ויכול לחנות היכן שרוצה. הנתבעים 3-5 טענו שהנתבעת 5 מחזיקה, ואולם משנת 2010 ועד היום לא שולמה ארנונה ולו החלק בו אינם כופרים, גם לא לאחר הישיבה שנערכה. לכן, יש לדחות את הבקשה, או להתנותה בתשלום מחצית הסכום בשל הטענה שלא מחזיקים בכל הנכס. אף שכעת אינם מפעילים את החניון, הרי שאין מחלוקת על כך שבשנת 2015 החזיקו בו וגם בשנת 2016. לכל הפחות יש למקם את חלק הנתבעת 1 משנת 08.08.2010 ועד המועד בו נחתם חוזה המאוחר יותר ביום 06.02.12, אף על פי, שבחוזה נכתב שתחילת השכירות עם הנתבעת 5 מוסבת אחורנית ולכן בתקופה זו יש לחייב את הנתבעים 3-4 ולא לתת להם רשות להתגונן.

בשלב דיוני זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם (ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מ(2) 333). בית המשפט אף אינו בוחן את מהימנות העדויות שיביאו הנתבעים ולא את סיכויי הגנתם (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 479). בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לו כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי אין מדובר אלא בהגנת בדים (ע"א 624/02 אלפי נ' בנק לאומי, פד"י נט(3) 41).

תהיות וספקות לכאורה בגרסת הנתבעים, כפי שהעלתה התובעת, גם בנוגע לאמיתות החוזה, אינן יכולות למנוע מהם את יומם בבית המשפט טרם בירור התובענה. טענות הנתבעים עשויות להקנות להם הגנה לכאורה מפני התביעה, ולו בדוחק, מכיון שאין פוסלים בשלב זה טענה מטעמים שבהוכחה.

משנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין אני סבורה כי נקודת האיזון מחייבת את מתן הרשות להתגונן בחיובם של הנתבעים בהפקדת ערובה על חלק מסכום התובענה. משכך אני מורה כי תינתן להם רשות להתגונן בכפוף לכך שעד ליום 15.11.17 תפקיד הנתבעת 1 בקופת בית המשפט סכום של 180,000 ש"ח והנתבעים 3-5 יפקידו סכום של 150,000 ש"ח.

מהדיון בבקשה עלה כי הגנת הנתבעים רחוקה לכאורה מלהיות פשוטה וספק אם קיימת תועלת רבה לשני הצדדים בבירור ההליך המשפטי עד תום, על כל הכרוך בכך. בנסיבות אלו טוב יעשו הצדדים אם יבחנו חלופות למיצוי המחלוקת גם במסגרת מבצע "מיסים ומסיימים" כפי שהוצע על ידי בית המשפט ומשכך עוכבה החלטה זו. המבצע נקבע בתקנות לשם סילוק חובות ארנונה למגורים ולעסקים שנצברו עד ליום 31.12.2014 במסגרתו יוכלו החייבים לשלם את חובם בהנחה מיוחדת 45%-50%. המבצע בתוקף רק עד יום 30.11.2017, ולכן הציע בית המשפט לפעול ללא דיחוי.

ככל שיופקדו הסכומים האמורים במועד, ישמשו התצהירים התומכים בבקשה כתבי הגנה.

לעיון ביום 30.11.17.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ח, 09 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.