תא"מ 44271-06-15 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' נג'ארה

תחילתו של תיק זה בתביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת כנגד הנתבע לתשלום אגרת טלוויזיה לפי סעיף 28א(א) לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") לתקופה שבין השנים 2001 עד 2007. בסכום של 5030 ₪ , נכון ליום הגשת התובענה.

הנתבע הגיש התנגדותו ולאור הסכמת התובעת ניתנה לו הרשות להתגונן כנגד התביעה. התביעה הועברה לדיון בהליך של סדר דין מהיר והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. לטענת התובעת, הנתבע בכל המזנים הרלוונטיים לתביעה החזיק במקלט טלוויזיה לפי ס' 28א (א) שלעיל ולאור זאת לטענתה חייב הנתבע לשלם אגרת טלוויזיה על פי חוק רשות השידור תשכ"א 1965, ועל אף התראות חוזרות מטעמה טרם סילק הנתבע את חובו כלפיה.

2. התובעת הסתמכה בתביעתה על ביצוע דו"ח ביקור בית , מיום 15.12.97 במסגרתו נתקבל הסוקר ע"י אשתו של הנתבע שהצהירה כי ברשות הנתבע מקלט מדגם סאניו.

3. יש לציין שהדו"ח של הסוקר נקלט במחשב ביום 7.1.98 וכי בדו"ח רשום שהנתבע לא מעוניין לשלם ושהוא קילל את התובעת.

4. לטענת התובעת, מתצהירו של מר אבי ג'ינו, שמשמש כראש תחום חוץ סניף נצרת בתאגיד התובעת (להלן: "מר אבי") שהעיד מטעמה במהלך הדיון שהתקיים בפני, וכן ממסמכים שהיא הגישה לתביעתה עולה שישנו חיוב לתשלום דמי אגרה שעל הנתבע לשלמו.

5. התובעת מוסיפה עוד כי היא ביצעה דו"ח פעולות שטח וכי הנתבע החזיק במקלט מיום 8.6.94 עד 1.12.94. ובגין תקופה זו הוא חויב באגרה.

   עוד טוענת התובעת כי פלטי המחשב שצורפו לתצהיר מטעמה הינם בגדר רשומה מוסדית לפי סעיפים 35-36 לפקודת הראיות ,כאשר לטענתה רישומים אלו לא נסתרו ויש לקבלם.

   לטענת התובעת, השימוש ברשומה מוסדית נועד להתגבר על הצורך בזימון רושם הודעה להעיד.

6. הנתבע מצדו טען שדין דרישת החוב בגין תשלום אגרת טלוויזיה להידחות ,שכן דרישה זו בלתי חוקית ואינה מבוססת, וכי לא היה ברשותו מקלט טלוויזיה בתקופה הרלוונטית.

7. עוד טען הנתבע ,שיש לפסול את תצהירו של מר אבי, כי כל מה שנאמר בו מהווה עדות שמיעה , מכיוון שמי שערך את הדו"ח לא הוזמן למתן עדות ,ומשכך אין לתת משקל למסמכים שהוגשו.

    

   דיון והכרעה

    

8. ביום 15.1.17 התקיים לפניי דיון בפני במהלכו העיד מטעם התובעת מר אבי ג'ינו, ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו.

9. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם ועיינתי בכתבי הטענות וכלל המסמכים שצורפו, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה כי הנתבע החזיק מקלט טלוויזיה בתקופה הרלוונטית.

    

10. כידוע, חיוב בתשלום אגרה הוא מכוח הוראות חוק רשות השידור, וכך קובע סעיף 28א(א): "המחזיק במקלט טלביזיה ישלם לרשות אגרה שנתית". סעיף 29א(א) לחוק קובע: "סוחר, שמכר או השכיר מכשיר טלביזיה, ישלח הודעה על כך לרשות השידור...". סעיף 29ב(א) קובע: "מי שאינו סוחר, והגיע להחזקתו מקלט טלביזיה הטעון תשלום אגרה, ימסור הודעה על כך לרשות השידור".

11. התביעה מבוססת על דו"ח ביקור בבית כאשר עורך הדו"ח אינו עד במשפט ונמנע מהנתבע לחקור אותי חקירת שתי וערב על הדו"ח והנאמר בו ולכן כפי שקבעתי בפסקי-דין במקרים זהים אין הדו"ח מהווה רשומה מוסדית.

     

12. בנוסף ,עיון בדו"ח נתוני מקלט עליו מסתמכת התובעת, וטוענת שהוא מהווה רשומה מוסדית מעלה כי אינו מקיים את התאים בכדי שיהווה רשומה מוסדית במיוחד התנאי השני לסעיף 36(א) לשעיל לפיו " דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה"

    לעניינו דרך איסוף הנתונים לא הייתה סמוכה כאשר עניין זה יכול להשפיע על המידע שאם לא מתעדים אותו בסמיכות למועדו ,זה יכול לפגוע במשקלו ובמהימנותו. הביקור נערך ביום 15.12.97 ונרשם ביום 7.1.98 כאילו הנתבע מחזיק אתצ המקלט לא מיום הביקור אלא מיום 1.1.95.

    עיון בסעיף 36 לפקודת הראיות תשל"א- 1971 מעלה כי רישומי התובעת לא עומדים בתנאים להתקיימותה של רשומה מוסדית:

    36(א)רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –

    (1)המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

    (2)דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

    (3)היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי –

    (א)דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;

    (ב)המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

    מיותר לציין כי התובעת לא יצאה ידי חובתה להוכיח כי היא נקטה באורח סדיר מפני חדירה לחומר מחשב.

     

13. על כן, ומשלא עסקינן ברשומה מוסדית, היה על התובעת לזמן את מי שערך את אותם מסמכים נטענים בכתב תביעתה, כך שגם לצד השני יתאפשר לחקור אותו נגדית, כאשר זכות החקירה הנגדית הינה זכות בסיסית לכל צד.

    .

    ראה לעניין זה תאמ (חי') 9419-02-09 רשות השידור/המשרד הראשי נ' מוניר מוחמד כנאני

    "הראיה הרלבנטית ביותר להוכחת אחזקת מקלט בתקופת החוב הנתבעת היא ביקור הבית משנת 2003 אלא שהסוקר שביצע את הביקור לא הובא לעדות וגרוע מכך,דו"ח הביקור לא הוצג גם הוא כך שמשקלה של הראיה אפסי."

    גם בתא"מ 24592-11-13 רשות השידור נ' מפלח יוסף:

    ראה תא"מ 2081-04-14 רשות השידור נ' מחמוד אברהים.

     

    דוגמה לעמידה בתנאי סעיף 36 שלעיל ניתן לראות ב תפ (ת"א) 40406/01 מדינת ישראל נ' חיים עאמר:

    "הוכח בענייננו, כי החברה צוברת את המידע בענין ביצוע השיחות במכשירים הסלולאריים והשימוש באתרי האנטנה הסמוכים למיקומם, בתחילתן ובסיומן, סמוך מאוד לזמן ביצוע השיחות. דרך איסוף הנתונים האלה, כך על פי העדה פדה, היא אוטומטית ומשקפת, הלכה למעשה, את שיטת השידור והקליטה באמצעות תאי שטח (אתרים), הסמוכים למיקום המכשיר הסלולארי, שתכליתה להיטיב, כך, את השימוש של הלקוח במכשיר, בעת נתונה. "

     

    בנסיבות אלו את הכלל לפיו דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע, קרי לו היה מוזמן עד הראיה היתה עדותו פועלת לרעתה. (ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, עמ' 657).

     

    סוף דבר, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה במשפט אזרחי , אי-לכך אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד סך של 1,500 ₪.

    אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל הקשור לתיק זה ועל השבת העירבון לנתבע באמצעות בא כוחו.

     

     

    המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק-דין זה.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה