תא"מ 43279-02-15 שכטמן נ' מי- נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ

ענייננו בתביעה שהגיש המשיב להשבת סך של 34,490 ש"ח ששולמו על ידו למבקשת עבור צריכת מים שלטענתו הייתה חריגה, זאת ביחס לדירה הידועה כגוש 16761 חלקה 94 הנמצאת ברח' לשם 24ג' שכונת רובע יזרעאל בעפולה (להלן: "הדירה").

על פי גרסת התובע, ביום 29.5.12 רכש את הדירה ורק במהלך חודש 05/2013 עבר להתגורר בה יחד עם אשתו, בעוד ששעון המים בדירה נרשם על שמו כבר ביום 1.1.13. לדברי התובע, במהלך חודש 10/2013 כאשר פנתה אשתו אל המבקשת בדרישה לקבלת חשבונות בגין צריכת המים (לאחר שהללו לא נשלחו לכתובת דירתם מחמת טעות), הופתעו לגלות כי חובם עבור חודשים 1-10/2013 עומד על סך של 18,876 ש"ח. בני הזוג פנו אל המבקשת בדרישה לתיקון הדרישה השגויה בטענה שהיא מופרזת, בהתחשב בעובדה שבמהלך תקופה זו שהו בני הזוג משך כחודש וחצי מחוץ לדירה. לדברי התובע, המבקשת אשר בדקה את דרישותיו, הביאה לתיקון סכום החוב וזה הופחת לסכום של 16,578 ש"ח, אולם התובע טוען כי גם לאחר התיקון, המשיכו לטעון בפני המבקשת כי אינם מכירים בחוב ודרשו בדיקה חוזרת.

עוד עולה מכתב התביעה, כי במהלך חודש 02/2014 הודיעה המבקשת כי בדיקה שנערכה מטעמה מצאה כי שעון המים תקין לפיכך דרשה המבקשת מבני הזוג להסדיר את חובם. ביום 10.3.14 פנו בני הזוג פעם נוספת אל המבקשת, באמצעות בא כוחם, ומחו על דרישה זו אלא שגם אז נדחו על ידי המבקשת בטענה לפיה צריכת המים תקינה.

על מנת להימנע מהליכי גבייה, החליטו בני הזוג לשלם את סכום החוב תחת מחאה ומבלי שהדבר ייחשב כהודאה בחוב, ובמקביל הגישו תביעה זו.

במסגרת כתב ההגנה שהגישה המבקשת, עתרת תחילה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית זאת הואיל ולשיטתה התובע לא מיצה את הליכי הבירור בהתאם לסעיף 108 לחוק תאגידי מים וביוב (להלן: "החוק") הקובע, כי תלונות תושבים יבואו על פתרונן במסגרת הרשות הממשלתית למים וביוב. בעניין זה, הפנתה המבקשת לשני פסקי דין: עת"מ (חיפה) 326/07 מיתב- מים נ' קרן פיר שותפות (2010) וכן לת"א (אשדוד) 31229-07-10 כהן נ' עין נטפים מפעלי מים וביוב אילת בע"מ.

עוד טוענת המבקשת במסגרת הטענות המקדמיות, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר תום לב ועקב שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

לגוף העניין, טענה המבקשת כי החיובים בהם נדרש התובע תקינים לחלוטין, זאת לאור צריכה בפועל של מים שהייתה בדירתו במהלך התקופה הרלוונטית.

בהתאם להחלטתי, המשיב הגיב לטענות המקדמיות שהעלתה המבקשת במסגרת כתב ההגנה והוא דחה אותן. ביחס לטענה שעניינה חוסר הסמכות העניינית, טען המשיב, כי פסק הדין השני אליו מפנה המבקשת, בוטל זה מכבר על ידי בית המשפט של הערעור כאשר נקבע כי לבית משפט יש סמכות לדון בתביעת השבה מהסוג שהגיש. גם את הטענה שעניינה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, ביקש המשיב לדחות שעה שלשיטתו טענה זו לא הוכחה על ידי המבקשת ומכל מקום אינה מהווה עילה לסילוק תביעה על הסף.

דיון: