תא"מ 39300-04-16 חן נ' לייבה ואח'

1.תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא מי נהג ברכב השייך לנתבע 1, וכנגזרת מכך האם קיים כיסוי ביטוחי לתאונה.

2.התאונה התרחשה ביום 11.5.2013. לטענת התובעת, היא נסעה ברחוב רוטשילד בבת ים, כאשר בצומת עם רחוב דניאל הגיח לפתע רכב הנתבעים מרחוב דניאל, לא ציית לתמרור עצור ופגע ברכב שלה בכל חלקו האחורי. היא המשיכה לנסוע מעט קדימה, עצרה בצד ואז הגיע אליה הנתבע 1. בהמשך, היא התקשרה לחתן שלה, מר אבי שמחון, אשר הגיע למקום והוא זה שעסק בהחלפת הפרטים עם הנתבע 1 וגם טיפל אחר כך בתיקון הרכב. התובעת לא ידעה לומר האם גם הנתבע 2 היה במקום.

3.הנתבע 2 הוא בנו של הנתבע 1. הנתבעים 2-1 ("הנתבעים") אינם חולקים על אחריותם לתאונה, אלא שהתיאור שלהם לגבי נסיבותיה שונה במקצת. לטענת הנתבעים, באותו יום הסיע הנתבע 2 את הנתבע 1 במסגרת עבודתו של הנתבע 1 כקבלן הקורא מדי מים, וזאת מכיוון שרישיונו של הנתבע 1 לא היה בתוקף. כאשר ירד הנתבע 1 לביצוע עבודתו החנה הנתבע 2 את הרכב כשמחציתו על המדרכה ומחציתו על הכביש. לאחר שחזר הנתבע 1 לרכב פנה הנתבע 2 שמאלה כדי לרדת לכביש בלא שהבחין שרכב התובעת חולף בכביש, וכך פגע קלות בטמבון האחורי של רכב התובעת בצד ימין. הנתבעים מכחישים את היקף הנזקים הנטען על ידי התובעת.

4.הנתבעת 3 טוענת, כי מי שנהג ברכב הוא הנתבע 1, אשר לא היה לו רישיון נהיגה בתוקף באותה תקופה, ולפיכך אין לתאונה כיסוי ביטוחי. טענה זו מבססת הנתבעת 3 בעיקר על כך שבטופס ההודעה של התובעת צוינו פרטיו של הנתבע 1 כפרטי הנהג הפוגע. יוער, כי הנתבעים אינם חולקים על כך שככל שייקבע כי הנתבע 1 נהג ברכב, אזי אין לתאונה כיסוי ביטוחי. התובעת לא הביעה עמדה בשאלה זו.

5.במסגרת הדיון בתיק העידו התובעת והנתבעים. בתום הדיון, ונוכח המחלוקות שהתעוררו בו, ביקשתי כי החתן של התובעת, מר שמחון, יגיש תצהיר על העובדות הידועות לו. לאחר שהוגש התצהיר ביקשו הנתבעים והנתבעת 3 לחקור את מר שמחון על תצהירו, ולפיכך נקבע דיון נוסף בו הוא נחקר. לאחר הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

6.הנה כי כן, אין מחלוקת על כך שהאחריות לתאונה מוטלת על מי שנהג ברכב הנתבעים. המחלוקת הינה בשתי שאלות: האחת, מי נהג ברכב הנתבע וכנגזרת מכך האם יש לתאונה כיסוי ביטוחי. השנייה, מהו גובה הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה. הצדדים הסכימו כי השאלה האחרונה תוכרע לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ("חוק בתי המשפט").

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש לקבוע, בגדרי מאזן הסתברויות, שהנתבע 2 נהג ברכב, ובוודאי שהנתבעת 3 לא הוכיחה כי הנתבע 1 הוא זה שנהג. לפיכך, קיים כיסוי ביטוחי לתאונה.

8.הנתבעת 3 הצביעה על תמיהות בגרסת הנתבע 2, ועל סתירות הקיימות, לשיטתה, בין עדותו של הנתבע 1 לעדותו של הנתבע 2. לאחר שבחנתי טענות אלו, אני סבור כי אין מדובר בתמיהות ובסתירות של ממש, ומכל מקום הן אינן יורדות לשורשי הדברים. אכן, הנתבע 2 לא ידע להצביע בוודאות על המקום בו התרחשה התאונה, אולם הדבר אך הגיוני נוכח הזמן שחלף והעובדה כי התאונה התרחשה במקום שאינו מוכר לו. ככל שהנתבעים היו מתאמים את עדויותיהם מראש, יש להניח כי דווקא פרט בסיסי זה היה מסוכם ביניהם. דווקא בנקודות איזוטריות יחסית, כגון העובדה שהתאונה הייתה ליד חנות ירקות וכי בעל החנות הציע להם מים לאחריה, הייתה התאמה בין העדויות.

9.את עיקר טענותיה מבססת הנתבעת 3 על כך שבטופס ההודעה של התובעת צוינו פרטיו של הנתבע 1 כנהג הפוגע. עובדה זו אכן מחשידה. אלא שהנתבעים טענו כי הנתבע 2 המתין ברכב, והנתבע 1, בעל הרכב, הוא זה שטיפל במסירת הפרטים, ולכן פרטיו נרשמו על ידי התובעת. הגם שעדותם של הנתבעים הייתה ככלל אמינה, בהינתן שמדובר בבעלי אינטרס מובהק ייתכן שלא היה די בה. אלא שבעדותם של הנתבעים תומכת עדותו של החתן של הנתבעת, מר שמחון. מר שמחון כתב בתצהירו, כי לא ראה מי נהג ברכב, אולם למיטב זיכרונו בנו של הנתבע 1 היה במקום ונאמר לו כי הוא נהג ברכב. גם בחקירתו הנגדית עמד מר שמחון על גרסתו זו, והבהיר כי זכור לו שהתרשם שהבן של הנתבע 1 נהג ברכב. מר שמחון אמנם העיד כי למיטב זיכונו ראה את הנתבע 2 מחוץ לרכב בעוד שהנתבע 2 טען כי נשאר בתוך הרכב, אולם מדובר לטעמי בפרט שולי שאין לייחס לו חשיבות ממרחק השנים. למר שמחון אין אינטרס של ממש בשאלה מי נהג, ואין כל סיבה לפקפק בלוז עדותו, ממנה עולה כי הנתבע 2 היה במקום. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעים כי הנתבע 2 נהג ברכב, שכן אין כל סיבה שהנתבע 2 יתלווה לאביו, אלא על מנת לסייע לו בנהיגה, נוכח העובדה שהרישיון של הנתבע 1 לא היה בתוקף. עדות זו של מר שמחון יש בה, לדעתי, כדי להטות את הכף לטובת אימוץ גרסתם של הנתבעים.

10.אשר לאופן התרחשות התאונה, מכיוון ששאלה זו מתייחסת לגובה הנזק, שבעניינו הוסכם על הכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אסתפק בכך שאומר בקצרה כי התיאור של הנתבעים לגבי נסיבות התרחשות התאונה יותר סביר, וכי התרחיש שיש לאמץ לדעתי הוא כי רכב הנתבעים חנה על המדרכה ברחוב רוטשילד, מעט אחרי הצומת עם רחוב דניאל, והתאונה התרחשה כאשר הוא ירד מהמדרכה ורכב התובעת חלף לידו. עם זאת, לאחר שעיינתי בתמונות הנזק אני סבור כי גם לפי תרחיש זה, יש לייחס את עיקר הנזקים הנטענים לתאונה. לאחר ששקלתי בדבר, אני מעמיד את הנזק הישיר על סכום של 12,000 ש"ח.

11.אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעת 3 תשלם לתובעת סך של 13,163 ש"ח בגין הנזק ושכר טרחת השמאי, בתוספת ריבית והצמדה מיום 2.8.2013; את הוצאות המסירה בסך 400 ש"ח; סך של 375 ש"ח בגין אגרת המשפט; שכר העד מר שמחון שנפסק בדיון; ושכר טרחת עורך דין בסך 2,310 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת 3 לנתבעים 2-1 שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.