תא"מ 39159-06-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בנש ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 2,550 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.08.2013 בין כלי רכב, מ"ר 37-838-23 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 17-631-29 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

יש לציין כי התביעה הוגשה על סכום של 5,225 ₪ אלא שב"כ התובעת העמיד את סכום התביעה על 2,550 ₪ משום שחלק מהנזקים שנאמדו בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, אשר תוקנו, לא היו תוצאה של התאונה.

2.התובעת טוענת כי בעת שרכב התובעת היה עומד בצד הכביש הגיח רכב הנתבעים מאחור ובניסיון לעקוף את רכב התובעת משמאל פגע בצד השמאלי האחורי ברכב התובעת, ומשכך נהגת רכב הנתבעים אחראית לקרות התאונה.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב התובעת אשר דלתו האחורית השמאלית נפתחה בעת שרכב הנתבעים נסע במקביל אליה. כמו כן, מכחישים הנתבעים את גובה הנזק.

3.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ובאשר לגובה הנזק.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה, ועתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

מסקנתי זו מבוססת על הנימוקים הבאים:

5.1.נהג רכב התובעת הודה בפה מלא כי הוא עמד בכביש כאשר מימינו חונים רכבים, כך שלמעשה הוא חונה "בחניה כפולה" וחוסם עם רכבו את נתיב הנסיעה (עמ' 2, שורות 9-7 לפרוטוקול) עליו נסע גם רכב הנתבעים.