תא"מ 39110-05-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלשייך ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 15,445 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 18.10.2013, בין כלי רכב מ"ר 30-120-23 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 24-178-23 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק, באשר טענת התובעת היא כי לאחר שרכבה פגע ברכב שלפניו פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת והדפו לעבר הרכב שלפני רכב התובעת, ולעומת זאת, טענת הנתבעים היא כי רכב הנתבעים לא הדף את רכב התובעת והנזקים בחזית רכב התובעת הם כתוצאה של הפגיעה בין רכב התובעת לרכב שלפניו שארעה טרם התאונה בין רכב הנתבעים לרכב התובעת.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, עד נוסף שנסע ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה והשמאי מטעם התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהנתבעים יישאו בנזק לחלק האחורי של רכב התובעת בלבד.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה לביסוס מסקנתי:

5.1.באשר לנסיבות קרות התאונה – אין חולק כי רכב הנתבעים נכנס לתאונה קיימת, כאשר רכב התובעת פגע ברכב שהיה מלפניו טרם רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת. אין גם חולק כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור, אלא המחלוקת היא אם רכב התובעת נהדף כתוצאה מפגיעה זו לעבר הרכב שנסע לפניו.

5.2.התובעת שנטל ההוכחה הוא עליה לא הביאה כל ראיה שיש בהן כדי להוכיח כי נהדפה על ידי רכב הנתבעים לעבר הרכב הראשון, במיוחד כאשר נהגת רכב התובעת אומרת בפה מלא כי קודם להדיפה הנטענת היא פגעה עם רכבה ברכב שנסע לפניה. כך למשל, ויתרה התובעת על עדותו של נהג הרכב הראשון, שהנו לכל הדעות עד רלוונטי ביותר שיכול היה לשפוך אור על מספר המכות שהרגיש או שמע ועל ידי כך לתרום למענה בשאלת ההדיפה. עם כל הכבוד, התחשבותה בגילו המבוגר של נהג הרכב הראשון אינו יכול לבוא על חשבון חשיפת האמת.

5.3.בנסיבות העניין, אני סבור כי לא הוכחה טענת ההדיפה של רכב התובעת לעבר הרכב הראשון.