תא"מ 39025-06-16 עיריית רמת גן נ' פנסו

לפני תביעה לתשלום חוב ארנונה בסך 32,543 ₪.

הנתבע יצחק פנסו (להלן: "הנתבע") חתם יחד עם שותפו על הסכם לשכירות נכס ברמת גן ביום 13.11.2008. בסמוך לכניסת התובע לנכס הועבר חיוב הארנונה על שמו, לאחר שנשלחו לעירייה הטפסים המתאימים והוצג חוזה שכירות. לאחר מספר חודשים בהם לא שולמה ארנונה בגין הנכס, ולאחר שהצטבר חוב ארנונה לעירייה, הגיע התובע עם העיריה להסדר תשלומים ומסר מספר שיקים עוקבים של חברת נופר מטבחים בע"מ (להלן: "החברה" או "נופר") לסילוק החוב, כאשר השיק הראשון ניתן ל- 10.1.2010. ביום 24.02.2010 שלח התובע לעירייה הודעה בה צילום תעודת הזהות שלו, מספר הנכס ומספר חשבון משלם וכתב כי הפסיק להחזיק בנכס, ומעתה מחזיקה בו חברת נופר מטבחים בע"מ, הטופס התקבל בעירייה ואף הוטבעה עליו חותמת "התקבל". התובע לא ציין בהודעה את מספר הרישום של החברה במרשם החברות (מספר ח.פ.) של החברה וכן לא ציין דרך ליצור קשר עמו או עם החברה, אך בשוליו ניתן להבחין בבירור מאיזה מספר פקס נשלח. העירייה לא שינתה את שם המחזיק בנכס, וחובות הארנונה של הנכס עד 6.1.2011, אז הועבר הנכס על שם אדם אחר, עומדים כיום על 32,583 ₪.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, הנתבע לא קיים את החובה המוטלת עליו על פי סעיפים 326-325 לפקודת העיריות, מאחר שההודעה שמסר איננה הודעת חדילה תקינה. לטענתה, לא מוטלת עליה החובה לחפש אחר שולח ההודעה על מנת לדאוג לתקינותה, ומשלא קיים הנתבע את חובתו, נותר הוא המחזיק בנכס מבחינת התובעת, והוא חב בפירעון חוב הארנונה שנותר בגין הנכס.

התובעת הוסיפה כי גם אילו ניתן היה לומר, שטענת הנתבע, שהמחזיקה בנכס הייתה נופר מטבחים, מדובר למעשה בתובע עצמו, שעה שמדובר בחברה של הוריו אשר הייתה בניהולו והוא מסר שיקים בשמה.

התובעת טענה עוד כי השיקים שניתנו במסגרת ההסדר הם שיקים של חברת נופר, ולפיכך גם אם ייקבע כי היא החזיקה בנכס, יש לראות את השיקים כאילו הם מכסים את תשלום הארנונה על התקופה שנופר ישבה בנכס, קרי – לאחר הודעת החדילה ולא לזקוף אותם לזכות התקופה בה ישב החייב בנכס. לטענת התובעת גם במקרה זה עדיין יישאר התובע עצמו חייב בתשלומי ארנונה.

הנתבע טען מספר טענות מקדמיות:

• לטענתו התובעת לא שלחה לו מכתב מקדים כנדרש בחוק לפני שפתחה תיק הוצאה לפועל במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר.

• התובע טען גם כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, והעירייה אשר השתהתה בגביית חובות אלו שנוצרו בין 2008 ל- 2010 אינה יכולה לגבות אותם כעת.

  לגופו של חוב טען התובע כי החל מאפריל 2009 החזיקה בנכס נופר מטבחים, וכי בשל בעיות בריאותיות של קרוביו היה טרוד ולא התפנה להעביר את הנכס על שם החברה. לטענתו, עיריית רמת גן על שלל פקחיה ידעה כבר מתחילת 2009 על נוכחות נופר בנכס ועובדה היא כי פקח הגיע לנכס על מנת לגבות דמי שילוט. לטענתו, יש לראות את 24.2.2010 לכל המאוחר כמועד בו סיים להחזיק בנכס, שעה ששלח הודעה בכתב כנדרש בסעיפים המתאימים בפקודת העיריות. לטענתו, משעה שנעשה הסדר השיקים, ידעה התובעת את פרטי החברה (ולכל הפחות – יכולה הייתה לדעת), ואם היה חוסר כלשהוא בטופס אותו שלח, יכלה התובעת ליצור קשר עם נופר דרך מספר הפקס שהופיע על הודעת החדילה.

  התובע טען גם כי התביעה אינה מפרטת את החוב לגופו ואת מקורו, ועל כן טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה את היקף החוב.