הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גילה ואח'

 1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 14.01.2016, בין כלי רכב, מ"ר 96-438-17 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 71-015-51 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולגבי הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהתיישבה עם מקום קרות התאונה, עם מוקדי הנזק והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מתחמקת ובלתי משכנעת.

מעיון בתמונות זירת התאונה, עולה כי הכביש בו ארעה התאונה, רחוב טשרניחובסקי בתל אביב, הוא כביש חד סטרי בעל שני נתיבי נסיעה, מהם ניתן לפנות ימינה בלבד לרחוב אלנבי בתל אביב. כך שכבר בשלב זה ניתן לומר כי גרסתו של נהג רכב הנתבעים, לפיה התאונה ארעה בפנייה שמאלה של הרכבים אינו מדויק, בלשון המעטה. אמנם, בעדותו של נהג רכב הנתבעים עולה כי הוא ממקם את התאונה לאחר הפנייה ימינה מרחוב טשרניחובסקי לרחוב אלנבי כאשר בהמשך ישנה פנייה נוספת שמאלה לרחוב גאולה. אולם, לא האמנתי לגרסה זו של נהג רכב הנתבעים כלל ועיקר.

כמו כן, בעדותו שלל נהג רכב הנתבעים כי ניסה לברוח מנהגת רכב התובעת בכך שהמשיך לנסוע לאחר המגע בין הרכבים. אלא ששלילה זו של נהג רכב הנתבעים אינה מתיישבת עם גרסתו, לפיה במהלך נסיעתו שמע רעש והמשיך בנסיעתו (עמ' 3, שורה 20 לפרוטוקול). שכן אם נהג רכב הנתבעים מאשר כי שמע רעש כלשהו, לא ברור מדוע לא עצר לבדוק מה פשר הרעש. אני סבור כי נהג רכב הנתבעים הבין כי רכבו היה מעורב בתאונה, שהרי הוא מאשר כי "שמע רעש" אלא שהוא התעלם ממנו ומנהגת רכב התובעת באופן מכוון כדי להרחיק עצמו מאחריותו לתאונה.