תא"מ 38802-01-15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פורצנל ואח'

לפניי תביעה שיבוב שעניינה נזקי קטנוע מספר רישוי 53-036-13 שבוטח אצל התובעת (להלן: "קטנוע התובעת") בתאונה מיום 1.12.2013 בה מעורב רכב מספר רישוי 79-273-51 (להלן: "רכב הנתבעים").

קיימת מחלוקת בשאלה האם היה מגע בין כלי הרכב וכן בנוגע לאופן התרחשות התאונה.

לטענת התובעת בכתב התביעה, בעת שקטנוע התובעת נסע ישר בנתיב הימני ברח' סוקולוב ברמת השרון, רכב הנתבעים שנסע משמאלו סטה בחדות וללא איתות ימינה, ופגע בקטנוע אשר היה במרכז הנתיב והדפו ימינה.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, במהלך פנייה ימינה מהנתיב הימני, הבחין נהג רכב הנתבעים בקטנוע התובעת מנסה לעקוף את רכב הנתבעים מימין, סוטה ימינה כדי להימנע מפגיעה ברכב הנתבעים ונופל על הכביש מבלי שהיה מגע בין כלי הרכב.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים, בחנתי את הראיות ועל יסוד החומר שעמד בפניי, הגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה.

מגרסאות הנהגים עולה כי רכב הנתבעים היה במהלך פנייה ימינה כשקטנוע התובעת בנסיעה ישר מימין לרכב הנתבעים. גדר המחלוקת הוא בשאלה האם רכב הנתבעת ביצע פנייה חדה ימינה מהנתיב השמאלי כשהקטנוע בנסיעה במרכז הנתיב הימני (כגרסת רוכב הקטנוע) או שרכב הנתבעים ביצע פנייה ימינה מהנתיב הימני כשהקטנוע מימינו (כגרסת נהג רכב הנתבעים) וכן האם היה מגע בכלי הרכב. במחלוקת זו, ראיתי להעדיף את גרסת נהג רכב הנתבעים ממנה התרשמתי ואשר הייתה אחידה בעדותו ובדיווח שמסר בטופס ההודעה. לא השתכנעתי מגרסת רוכב הקטנוע והתקשיתי לבסס עליה ממצאים.

בנקודה מהותית הנוגעת לאופן התרחשות התאונה, השאלה האם היה מגע בין כלי הרכב, גרסת רוכב הקטנוע לא הייתה אחידה. בעוד שגרסת נהג רכב הנתבעים להיעדר מגע עם הקטנוע הייתה אחידה ועקבית בעדותו, בטופס ההודעה וכן בכתב ההגנה, גרסת רוכב הקטנוע לא הייתה אחידה בעדותו ובגרסה שנמסרה בטופס ההודעה. בטופס ההודעה (ת/1), במסמך המכונה "תצהיר" שצורף לטופס ההודעה וכן בכתב התביעה, נטען כי רכב הנתבעים שהיה במהלך פנייה ימינה, פגע בקטנוע של התובעת והדפו ימינה. בעדותו ובחקירתו הנגדית חזר בו רוכב הקטנוע מגרסה זו ואישר שלא היה מגע בין כלי הרכב, וכי רכב הנתבעים חסם את נתיב נסיעתו ובכך גרם לקטנוע ליפול על צד ימין (עמ' 3 שו' 7 ועמ' 4 שו' 15). עדותו של רוכב הקטנוע בנקודה מהותית זו הייתה מתפתלת. לדבריו:" לא היה מגע, הוא חסם לי את הנתיב בנסיעה וגרם לי לנפילה הצידה... אני לא יודע באותו מקרה שהיתה התאונה, אני לא יכול לדעת אם נתן לי מכה או חסם לי את הנתיב. הוא נתן לי מכה, ואני לא יודע היכן המכה, כי חיפשתי את ההגנות שלי" (עמ' 5 שו' 15-17). קיים קושי להסתמך על עדות רוכב הקטנוע, שלא ידע אם הייתה תאונה, טען להיעדר מגע ובאותה נשימה לא ידע אם רכב הנתבעת פגע בקטנוע או רק חסם נתיבו, ולקבוע על יסודה ממצאים.

לכך יש להוסיף כי התובעת, עליה נטל ההוכחה והשכנוע, לא הביאה לעדות, עדי ראיה לתאונה, בעלי חנויות שכנים לבית העסק של רוכב הקטנוע, שאת חלקם אישר רוכב האופנוע כי הוא מכיר (עמ' 4 שו' 1-2 ועמ'5 שו' 26-28). מחדל זה פועל לחובת התובעת ויש בו חיזוק לגרסת הנתבעים.