תא"מ 38786-01-13 אלדן תחבורה בע"מ נ' פרמן

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,561 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.08.2012 בין כלי רכב, מ"ר 68-372-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 29-010-35 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לערוך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

יש לציין כי חרף העובדה שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני סבור כי שני הנהגים יכולים וצריכים היו לנקוט במשנה זהירות בעת נהיגתם בנסיבות העניין. נהגת רכב התובעת צריכה הייתה לוודא שאין רכב המגיע משמאלו של האוטובוס שחסם במקצת את נתיב הנסיעה השמאלי ובכך גם חסם את שדה הראייה של נהגת רכב התובעת, על ידי נהיגה איטית, תוך מתן עצירה עד לנקודה שבה יכולה לוודא שאין רכב המגיע משמאלו של האוטובוס. מצד שני, הנתבע צריך היה ליתן דעתו למתרחש מלפניו, ולא לשים ליבו רק למה שקורה מאחוריו במטרה לא לפגוע באוטובוס. סבורני כי הנתבע יכול היה לבחור או להמתין עד להתקדמות האוטובוס או לנסוע במהירות איטית תוך כדי התקדמות איטית כדי לוודא שאין רכב מגיע בכיוון ימין לאוטובוס. חיזוק נוסף לכך שהנתבע לא נתן דעתו למתרחש מלפניו ניתן למצוא בעדותו, לפיה הוא הסתכל במראה שלא יצא מישהו לפני האוטובוס, ורק לאחר שבית המשפט שאל אותו הכיצד ניתן הסתכלות במראה יכולה להבין כי מישהו מגיע מלפני האוטובוס תיקן את תשובתו ואמר שרק ברגע שהגיע במקביל לנהג האוטובוס הסתכל ימינה (עמ' 5, שורות 23-21 לפרוטוקול).

למרות ששני הנהגים יכולים וצריכים היו לנקוט באמצעים למניעת התאונה, אני סבור כי לנתבע יש אחריות גדולה יותר בקרות התאונה.