תא"מ 38758-08-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' חלאילה

לפניי בקשה לביטול של פסק דין שניתן ביום 7.1.15 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיבה סך של 10,617 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכב המבוטח על ידה בעטיו של אירוע מיום 6.5.14 בו נפלו כנטען רעפים מגג ביתו על הרכב המבוטח (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה ובהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען בתחילה כי החתימה המצויה על גבי אישור המסירה על בסיסו ניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, אינה חתימתו והוא מעולם לא פגש את השליח שביצע את המסירה. לטענתו, כתב התביעה הגיע אליו "לאחר 20.12.14" באמצעות בן משפחה שאינו גר עימו ואף אינו מתגורר בסמוך לו. לפיכך, לטענתו עמד בתנאי המזכה אותו בביטול פסק דין מטעמי צדק. לעניין סיכויי ההגנה טוען המבקש כי הוא נתבע באופן קנטרני וללא הסבר ובכתב ההגנה שצורף לבקשה הוא טוען כי האירוע לא מוכר לו והוא יבקש לחקור את כל העדים שראו את הרעפים נופלים מביתו על מכונית מבוטח המשיבה. לטענתו, בנסיבות אלו קיימות לו טענות הגנה כבדות משקל המצדיקות ביטול פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, טרם העברת ביצוע המסירה לידי חברת שליחויות ניסתה לשלוח את כתב התביעה באמצעות רשות הדואר אולם הוא חזר עם הכיתוב "לא נדרש". על כן, שכרה חברה המתמחה בביצוע מסירות מעין אלו והמבקש חתם על אישור המסירה הנושא תעודת הזהות שלו. המוסר אף חתם על תצהיר בדבר ביצוע המסירה המאומת על ידי עו"ד. עוד היא מצביעה על חוסר האינטרס של המוסר כמחזק את אמינות אישור המסירה. המשיבה טוענת בנוסף כי חרף העובדה שמדובר לכאורה בזיוף לא הגיש המבקש תלונה למשטרה, הוא אף לא מסר פרטיו של האדם שדרכו הגיע לכאורה כתב התביעה לידיו ואף לא הגיש תצהיר שלו, ןהוא אף לא פנה מיד לבית המשפט בבקשה להארכת מועד ולא הגיש כתב הגנה אלא התמהמה כשבועיים עד שפנה לעו"ד. ביחס לטענות ההגנה של המבקש טוענת המשיבה כי טענותיו סתמיות והוא לא הצביע על הגנה כלשהי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).