תא"מ 38685-11-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' אבוסבט ואח'

בפני בקשה של נתבע 1 לסילוק על הסף של התביעה.

מדובר בתביעה שהוגשה נגד שני נתבעים. הנתבע הראשון הוא הרכב שעמד מאחורי רכב התובעת ונהדף אליו, ככל הנראה, על ידי רכב הנתבע השני, תוך שנגרמים לרכב התובעת נזקים אותם תבעה משניהם.

בכתב התביעה טענה אמנם התובעת כי האשם בתאונה הוא הנתבע 2 ופירטה עובדות אלה בסעיף 4 לכתב התביעה כך:

"הרכב הפוגע 2.. לא שמר מרחק ו/או לא בלם בזמן ופגע עקב כך ברכב הפוגע 1 מאחור, הדף אותו לעבור הרכב הנפגע...".

למרות זאת כללה את הנתבע 1 בכתב התביעה היות ולטענתה "הגיוני ומוצדק כי שני הנתבעים יכללו בכתב התביעה מתוך מטרה שביהמ"ש הנכבד הוא שבידו להכריע מי האשם מביניהם או... שניהם יחד" (סעיף 2 לתגובתה לבקשה לסילוק על הסף).

לאחר מכן הגיעו התובעת והנתבע 2 להסכם פשרה לפיו שילם הנתבע 2 סכום הגבוה אמנם מהסכום הנקוב בכתב התביעה אולם למעשה הסכום ששולם בגין התביעה עצמה היה נמוך יותר וההפרש נבע מתוספת של אגרה ושכ"ט.

לשאלת ביהמ"ש לפני אישור הסכם הפשרה הבהירה התובעת (11.1.16) כי הנתבע 1 חזר בו מההסכמה הגלומה בהסכם אף כי ב"כ הנתבע 2 ניהל את המו"מ מלכתחילה בשם שני הנתבעים.

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף מסכימה התובעת לבקשה אולם טוענת לעניין ההוצאות כי לאחר חתימת ההסכם פנה אליה ב"כ הנתבע 1 ודרש לקבל הוצאות ודרישתו נדחתה. לדבריה לא היה שותף למגעים והתובעת לא היתה מודעת בשעת ניהול המגעים להתנגדותו. היא קובעת כי החוב נפרע ע"י הנתבעת 2 "עוד לפני שעוה"ד בן חמו כתב ולו מכתב אחד במסגרת תפקידו".

דא עקא כי הנתבע 1 בהחלט פעל בתיק לבדו ובאמצעות בא כוחו. הוא הגיש בתאריך 24.12.15 בקשה לסילוק על הסף בה טען בין היתר כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגדו ולאחר מכן, בתאריך 25.1.16, הגיש כתב הגנה כשהוא מיוצג על ידי בא כוחו.

לא ברור מדוע התובעת, אשר לפי דבריה כעת - "הנתבעת 2 שילמה את מלוא סכום התביעה מטעם של ערך מטרד" לפני שכתב ב"כ הנתבעת 2 מכתב במסגרת תפקידו, לא מחקה את התביעה נגדו טרם נאלץ להגיש כתב הגנה. נהפוך הוא, היא ציינה בהודעת ההבהרה שלה לבית המשפט, מתאריך 11.1.16, "יש להמתין להגשת כתב הגנה מטעמו".

בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עלית (30.6.05) קבע כב' הרשם (כתוארו אז) יגאל מרזל - "כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות".

על כן אני קובעת כי לאור הסכמת התובעת ולאור התיאור שלעיל זכאי הנתבע 1 כי התביעה נגדו תידחה וכי התובעת תחוייב בהוצאות.

התביעה תידחה איפוא והתובעת תשלם לנתבע 1 1,500 ₪ + מע"מ, שישולמו תוך 30 יום מהיום.