תא"מ 38671-05-12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' רוזנקוב ואח'

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 7/5/11, בין רכב הנמצא בבעלות התובעת, לבין רכב בו נהג הנתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

ב"כ הנתבעים, בהגינותו, לא חלק על אחריותו העיקרית של הנהג מטעמו לתאונה והדיון התנהל אודות קיומו של אשם תורם על נהגת התובעת ושיעור האשם התורם ככל שקיים כזה.

התאונה ארעה בעיר אילת בסמוך לפנייה שמאלה, כאשר רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים הנוסעים ישר. רכב הנתבעים הגיע מהכיוון הנגדי וביקש לפנות שמאלה בצומת מוסדרת המאפשרת פנייה כאמור, לתוך מגרש החניה של אחד המלונות. כדי לבצע את הפניה, אמור היה רכב הנתבעים לחצות את הכביש הראשי בו נוסע רכב התובעת.

מטעם התובעת העידו נהגת התובעת והמחזיק ברכב שישב לידה ומטעם הנתבעים נהג הנתבעים, כאשר הצדדים ויתרו על עדות אשתו של נהג הנתבעים שישבה עמו ברכב.

נהגת התובעת העידה, כי נסעה בנתיב השמאלי בנתיב השמאלי, בו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש, במהירות של כ- 50 קמ"ש וכשהגיעה מספר מטרים לפני הצומת, נכנס רכב הנתבעים שרצה לפנות לתוך נתיב נסיעתה והיא בלמה בלימת חירום אולם לא הספיקה לעצור. הנהגת העידה, כי רכב הנתבעים נעמד באמצע הכביש ונעצר כך שהוא חסם לה את כל הנתיב. לדבריה, לאחר התאונה הוא יצא, התנצל ואמר שזו אשמתו.

בהודעתה לחברת הביטוח, תארה הנהגת כי הרכב שהגיע ממול פנה שמאלה בכדי להיכנס למלון ולא נתן זכות קדימה, והיא בלמה אולם לא עדיין פגעה בו. בחקירה הנגדית, נשאלה העדה מדוע לא ציינה את כל הפרטים המופיעים בעדותה באותה הודעה, והשיבה, כי אכן לא ציינה את הפרטים, אולם כך ארעה התאונה. העדה הסבירה כי ראתה את רכב הנתבעים לפני שהוא התחיל לפנות, ואז האטה את הרכב אולם הייתה יחסית קרובה לצומת ולא הספיקה לעצור.

מר מימון עידן, שישב ליד נהגת רכב התובעת, העיד גם הוא כי רכב הנתבעים פנה שמאלה מבלי לתת להם את זכות הקדימה. העד ציין, כי ראה את הרכב השני מאותת שמאלה באותה עת הנהגת הורידה את מהירות הנסיעה ושמרה על מהירות קבועה, רכב הנתבעים גלש במהירות סבירה בנתיב המיועד לפניה שמאלה והם ציפו שהוא יעצור אבל הוא לא עצר והמשיך את הגלישה עד שהוא חסם את הנתיב במלואו ונעצר. בסוף עדותו השיב העד, כי לא האטו כשהרכב השני אותת שמאלה אבל שמרו על מהירות קבועה.

הנתבע העיד, כי כאשר הגיע לפניה עצר בתוך נתיב הפניה שמאלה באי התנועה, כאשר חשב שהכביש מספיק פנוי החל לנסוע ואז ראה מכונית שבאה מצד ימין די מהר והיא פגעה בו בחלק האחורי. לדבריו היה בהתחלת הנסיעה, התקדם עם הרכב שניים שלושה מטרים ואז נפגע. העד הסביר כי לא ראה את רכב התובעת לפני תחילת הנשיאה כי היו עצים קטנים שהסתירו את שדה הראיה. כאשר נשאל מי אשם בתאונה, השיב ששניהם, שכן היא נסעה במהירות גבוהה לא מותרת, ומי שהכי אשם זו הצמחיה שהייתה במקום.

בהודעתו לחברת הביטוח תאר הנתבע את התאונה כדלקמן: "בפניה שמאלה לכיוון המלון לא הבחנתי ברכב שהגיע ממול ולא הספיק לבלום. הוא פגע בנו בחצי האחורי ימני של הרכב....".