בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' סלאמה

המדובר בתביעה כספית בעילה שטרית בגין שיק מס' 804, על סך 60,000 ₪ (קרן), זמן פירעונו הנקוב הינו 31.01.14 (להלן: "השיק"). הנפרע על פי השיק הינו "בני אלאסדי".

השיק נמסר לבנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "בנק מרכנתיל" או "הבנק"),במסגרת עסקת ניכיון שיקים, אך לא כובד ע"י הבנק הנמשך (בנק הפועלים בו מתנהל חשבון הנתבע) מסיבת א.כ.מ (אין כיסוי מספיק).

לצורך מימוש השיק הגיש הבנק בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצל"פ עכו ונפתח תיק הוצל"פ מס' 08-06511-14-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). הנתבע ביקש רשות להתגונן ולאחר שזו ניתנה לו, נפתח התיק האזרחי שבפני אשר קיבל את המספר: 38661-05-14.

מתצהיר הנתבע חוסין סלאמה, שהוגש כתמיכה בהתנגדותו לביצוע השיק (שהפך לתצהיר עדותו הראשית, כולל תצהיר משלים, שהוגש בשלב מאוחר יותר), עולה כי הוא מכחיש שהוא חייב חוב כספי כלשהו לבנק לרבות החוב הנטען בגין השיק נשוא התביעה. נטען כי השיק הינו אחד מסדרה של 3 שיקים (שני השיקים הנוספים הינם: שיק מס' 805 ע"ס 30,000 ₪ ז.פ 28.2.14 ושיק ע"ס 30,000 ₪ ז.פ 28.2.14), אשר נמשכו על ידו מחשבונו בבנק הפועלים סניף מעלות תרשיחא ונמסרו למר אסדי חוסין מוחמד (להלן: "אסדי") במעמד חתימת חוזה שנערך ביניהם ביום 24.9.13 לאספקת 595 קוב עץ להסקה (צילום 3 השיקים צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית, עאיד דיאב, מנהל סניף הבנק, במועד הרלבנטי לתביעה, להלן: "השיקים"). עפ"י החוזה התחייב אסדי לספק לנתבע את כל ההזמנה בין התאריכים 1.10.13 – 1.12.13 (לכל המאוחר). אסדי לא עמד בתנאי החוזה ולא סיפק לנתבע את ההזמנה או חלק ממנה במועד המוסכם ואף לא עד עצם היום הזה. בהתאם לסעיף 4 לחוזה, פנה הנתבע לאסדי (טרם הגיע זמן פירעון השיקים) והודיע לו כי לאור הפרת החוזה, השיקים מבוטלים, וכי עליו להימנע מהפקדתם וכן להחזירם לנתבע. בנוסף, עם הפרת החוזה, דיווח אסדי לנתבע כי הוא הודיע לבנק על ביטול החוזה ועל דבר ביטול השיקים ׁ(המעותדים) ע"י הנתבע.

לטענת הנתבע, הבנק ידע מראש את מהות השיקים, מהות החוזה (שהעתק ממנו נמסר לו), לרבות הפרת החוזה ע"י אסדי, ובכל זאת, בחר להעניק אשראי ו/או כספים לאסדי למרות ידיעתו הברורה כי השיקים מבוטלים, ובכך פעל בחוסר תום לב, תוך חריגה מחובת הזהירות המוטלת עליו, ועל כן עליו לשאת באחריות למחדליו או מעשיו. הבנק ביצע ניכיון שיקים בחשבון הבנק של אסדי, כאשר בפועל הייתה מניעה חוקית לבצע את הניכיון מאחר וחשבון הבנק של אסדי היה מצוי בהגבלה חמורה, ובכך חרג הבנק מסמכותו ומהוראות בנק ישראל. הבנק פעל בחוסר אחריות ציבורית המוטלת עליו כלפי לקוחותיו. הבנק פעל בחוסר תום לב, תוך שירות האינטרסים האישיים שלו, מבלי להתחשב בעובדה שלקוחו אסדי כלקוח מוגבל חמור אינו מסוגל לעמוד בשום התחייבות כספית או חוזית אחרת. בנסיבות האמורות, הבנק אינו מחזיק בשיקים כשורה.

הבנק טוען כי התובע הינו בנק מסחרי אשר העמיד לזכות לקוחו (אסדי) ולבקשתו אשראי במסגרת חשבון עו"ש שמספרו 26658, אותו התחייב אסדי להחזיר לבנק הן באמצעות הזרמת כספים לחשבון והן באמצעות הפקדת שיקים, הכל בהתאם לתנאים שסוכמו בין אסדי לבנק. השיק נשוא התביעה ע"ס 60,000 ₪ לרבות שני שיקים ע"ס 30,000 ₪ (כ"א), הופקדו בחשבונו של אסדי (לאחר שסוחרו לבנק טרם שהוצגו לפירעון), כאשר הם נראים תקינים ושלמים לפי מראם, ללא שהוגבלה סחירותם או פגם כלשהו, על כן הסכים הבנק כי יופקדו במסגרת עסקת ניכיון. ביום 30.9.13 הופקדו 3 השיקים בחשבונו של אסדי במסגרת עסקת ניכיון, ובגינם זוכה החשבון בסכום של 120,000 ₪. בתמורה לעסקת הניכיון חויב חשבונו של אסדי בריבית עבור עסקת הניכיון וכן בעמלות בהתאם למוסכם בין הצדדים. השיקים הנ"ל לא כובדו ע"י הבנק הנמשך (בנק הפועלים) וזאת לאחר שהוצגו לפירעון כדין. אסדי לא שילם לבנק את החובות המגיעים ממנו, כאשר ביום 3.4.14 עמד חשבונו ביתרת חובה בסך 83,738 ₪, ובגין כך הוגשה תביעה כספית נגדו ע"י הבנק (ת"א 21788-04-14) וביום 25.5.14 ניתן נגדו פסק דין. מאחר ועסקינן בעסקת ניכיון, אשר תמורתה משולמת ביום ביצוע העסקה (30.9.13), ומאחר ואסדי לא עמד בתנאי ההסכם עם הבנק ולא סילק חובותיו, בוודאי שהבנק מחזיק בשיקים בעד ערך ובתמורה. הבנק מחזיק כשורה בשיקים בעד ערך ובתמורה וכי לא היה ידוע לבנק אודות פגם כלשהו (המוכחש) בזכות קניינו של המסחר וזאת בתום לב. הבנק הינו צד רחוק למעסקת היסוד הנטענת בין הנתבע לאסדי. בתביעה עפ"י שטר, השיק שחולל משמש, הוא עצמו, עילה לתביעה ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבזיקה אליה ניתן. עוד נטען כי הלכה פסוקה היא כי עסקת ניכיון שיקים מקנה לבנק המנכה מעמד של אוחז בעד ערך. מעולם לא התקבלה מאת הנתבע ו/או מי מטעמו כל הודעה ו/או מכתב ו/או פניה בעניין כישלון התמורה הנטען על ידו.