תא"מ 38565-03-15 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בן דוד ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזק שנגרם לרכב התובע 2 כתוצאה מתאונה שארעה ביום 4.9.14 ברחוב שברץ ברעננה.

על פי הנטען בכתב התביעה עת נסע רכב התובעים בנתיבו, רכב הנתבעים יצא מחנייה בימין הדרך במהירות גבוהה לא נתן זכות קדימה וגרם להתנגשות כלי הרכב.

בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים האט על מנת להיכנס לחניה ולפתע רכב התובעים הגיח מאחור בחוסר זהירות ופגע ברכבם.

בדיון שהתקיים בפני העידו נהגת רכב התובעים והנתבע 1. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק וההודעות לחברות הביטוח.

נהגת התובעים העידה כי נסעה לכיוון צומת מרומזר בכביש בו נתיב אחד עם קו הפרדה בנוי כאשר בימין הדרך חונות מכוניות במקביל מדרכה. נהגת התובעים גרסה כי רכב הנתבעים יצא במהירות מחניה מבלי לאותת ופגע ברכבה בגלגל הימני קדמי עם הכנס השמאלית האחורית של רכבו. לטענתה לאחר התאונה אמרה לה הנתבע כי רצה לצאת מהחנייה וראה אותה מתקרבת במראה שלו. נהגת התובעים טענה כי היא אינה מכירה את האזור וכי נסעה במהירות נמוכה כ-30 קמ"ש בגלל שהרמזור בצומת היה אדום. נהגת התובעים נשאלה מדוע דיווחה בהודעה לביטוח כי פגעה ברכב הנתבעים מאחור ולא הספיק לעצור והיא השיבה כי לא כתבה את ההודעה ואינה זוכרת שכתבה הודעה כלשהי.

הנתבע העיד כי נסע לאט ברחוב שברץ אל אחת מלקוחותיו ברחוב שברץ 7. כשהתקרב אל בית הלקוחה בעודו מחפש מקום חניה, שמע חריקת בלמים והרגיש מכה וכשיצא מרכבו ראה את רכב התובעים עומד חצי על אי תנועה ואת נהגת הנתבעים בוכה. הנתבע טען כי עודד את נהגת התובעים ומר לה את הטלפון שלו למקרה שאביה ירצה לשוחח עמו ולפתע הגיע חבר שלה והנתבע ביקש ממנו לעודד אותה. באשר לטענת הנתבעת כי יצא מחנייה טען הנתבע כי היה נסע ישר ובאיטיות במרכז הכביש כשהתרחשה התאונה וכי רכב התובעים פגע בו מאחור בפינה השמאלית ועלה על אי התנועה.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן:

העדים הציגו גרסאות שונות לאופן קרות התאונה והיו עקביים בהכחשת גרסת הצד שכנגד, כאשר לטענת נהגת התובעים הנתבע הבחין אמר לה שהבחין בה במראה שלו, יצא מחניה במהירות והיא לא הספיקה לבלום, ואילו לטענת נהג הנתבעת בעודו מתכוון להגיע לרחוב שברץ 7, רכב התובעים פגע ברכבו מאחור בפינה השמאלית ועלה על אי התנועה. אף אחד מהעדים לא העיד בצורה פוזיטיבית כי ראה במו עיניו את רכב הצד האחר עובר לתאונה. נהגת התובעים אשר העידה כי ראתה אותו שהוא יצא ואמר שהוא התכוון לראותה אותה המשיכה באותה תשובה והעידה כי לא ראתה אותו ומעדות הנתבע עולה גם כן כי לא ראה את רכב התובעים שכן העיד כי שמע חריקת בלמים והרגיש מכה ברכבו.

בפני שני העדים הוצגו הגרסאות שנמסרו לחברות הביטוח ועולה מעדות שניהם כי הגרסאות אינן מדויקות ומכל מקום אף אחד מהם לא חזר העל הגרסה שנמסרה בהודעה. נהגת התובעים טענה כי לא דיווחה וכי כשהוצגה לה ההודעה אמרה להוריה שדיווח לא נכון והנתבע העיד כי דיווח אודות התאונה רק לאחר שחברת הביטוח התקשה אליו וטען כי אין במקום חניה ובהמשך תשובתו השיב כי האט וחיפש מקום להחנות, עוד לא הגיע ופתאום הייתה תאונה.

עדות הנתבע כי חבר של נהגת התובעים הגיע למקום לא נסתרה והחבר האמור לא הובא לעדות בבית המשפט.