תא"מ 38317-05-17 בן דוד נ' רכב בע"מ

בפניי תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה, מסוג עגלת נגרר (להלן: "העגלה"), בתאונת דרכים.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 2.12.15 עמדה העגלה – המשמשת לסימון עבודות בכביש – כאשר עליה חץ הכוונה מהבהב, ונהג הרכב הפוגע איבד שליטה על רכבו ופגע בה.

הנתבעת היא חברת השכרה, שהרכב הפוגע היה בבעלותה.

בכתב התביעה נטען כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לעגלה, וזאת בהיותה מבטחת הרכב. בפניי טען ב"כ התובעת, כי בפסיקה הוכר מעמדה של חברת השכרה כ"מעין מבטחת" וזאת לאור החובות המוטלות עליה בדין לבטח את צי רכביה, ולפיכך, מכח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, זכאית התובעת לתבוע אותה במישרין.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי דין התביעה לסילוק על הסף בהעדר יריבות. הנתבעת הדגישה, כי נהג הנתבעת אינו משתף עימה פעולה ולא מסר כל הודעה על התאונה, ולפיכך אין כיסוי ביטוחי לנהיגתו, ועל התובעת להפנות תביעתה במישרין אליו.

הנתבעת הטעימה, אין כל בסיס בדין להטלת אחריות עליה לפיצוי בגין נזקי התובעת, אך בשל היותה בעל הרכב, כי כתב התביעה אינו מעלה כל עילת תביעה נגדה, ואף לא צוינה הפרת חובה כלשהי המוטלת על הנתבעת ולפיכך, ומכח פסיקה חדשה בנושא, דין התביעה נגדה להידחות. בדיון בפניי הפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בי-ם (כב' השופט אלכסנדר רון) בע"א 22850/06/16 בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (16.3.17).

עוד העלתה הנתבעת טענות לעניין האחריות לתאונה והנזק, לרבות ניתוק קשר סיבתי בשל העובדה שהעגלה נבדקה ע"י שמאי חודשים לאחר התאונה.

האחריות לתאונה והנזק