תא"מ 38159-08-15 סלקתא - אדי בע"מ נ' שטנגר

לפני תביעה על סך 45,443 ₪.

א. רקע וטענות הצדדים:

1.בטרם הגשת תביעה זו הגישה התובעת תובענה שהתבררה בתיק 12027-09-12 כנגד חברת "פינוקט שיווק בגדי ילדים 2002 בע"מ" (להלן: "החברה"), כנגד הנתבעת, שהיתה בעלת 10 מניות באותה חברה, וכנגד בעלה דאז, אשר היה בעל 90 מניות בחברה.

בתביעה האמורה עתרה התובעת להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבעת ובעלה דאז באופן אישי בחובות החברה מכוח אותה עילה.

2.קודם לישיבת ההוכחות שנערכה בתיק האמור, הגישה התובעת בקשה להוספת תצהירי עדות ראשית מטעמה בטענה לערבות אישית שניתנה בעל פה ע"י הנתבעת לחוב האמור.

בית המשפט באותו הליך לא איפשר הגשת התצהירים באותו מועד, וכתוצאה מכך ביקשה התובעת למחוק את התביעה ואף חוייבה בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪. ההחלטה האמורה ניתנה ביום 19.5.15.

3.התביעה שבפני הוגשה בחודש אוגוסט 2015 כנגד הנתבעת בלבד. כנגד החברה ניתן צו פירוק, ואילו בעלה דאז של הנתבעת מצוי בהליך פשיטת רגל.

4.התביעה שבפני התבססה מלכתחילה הן על טענה להרמת מסך ההתאגדות וחיובה האישי של הנתבעת בתשלום החוב והן על כך, שלטענת התובעת, הנתבעת נתנה ערבות אישית בעל פה למנהלה של התובעת לתשלום בגין הסחורות שסיפקה התובעת לחברה.

יצוין כי לאחר שמיעת ההוכחות ובמסגרת סיכומיה, הצהירה ב"כ התובעת כי התובעת חוזרת בה מהעילה להרמת מסך ההתאגדות ומבססת את תביעתה אך על טענתה לערבות אישית בעל פה של הנתבעת כלפי התובעת.

5.מנהל התובעת, מר טקו אדי, נתן תצהיר מטעמו לתמיכה באמור בכתב התביעה וכן תצהיר משלים מיום 12.11.14. כמו כן הוגש מטעם התובעת תצהיר מר צאיג יהודה מיום 2.9.14.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה בלבד.

ביום 29.11.16 נערכה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו המצהירים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב.דיון:

6.אין חולק כי התובעת, העוסקת בייצור ושיווק בדים, סיפקה בדים לחברה. החברה מסרה המחאות לתובעת כתשלום עבור הסחורות בתאריכים 22.2.12 ו-10.4.12. ההמחאות לא כובדו. החברה נקלעה לקשיים כלכליים, עובדיה פוטרו, עד אשר ננקט כנגדה הליך פירוק.

7.סעיף 3 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 קובע: "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה נמסרה לנושה...".

"מלשונו של הסעיף אנו למדים כי בבסיסו מהווה הסכם הערבות חוזה, אשר חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 חל על כל הוראותיו, בכללם אלו הנוגעות ליצירת הקשר החוזי וגמירות דעתם של הצדדים... אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה שלפנינו, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה... באשר לפן המשפטי – אני סבורה כי על אף שמסמך בכתב אינו נדרש ליצירתה של ערבות כתנאי קונסטיטוטיבי, יש מקום לדרוש קיומו של מסמך בכתב כאמצעי להוכחתה של הערבות או ראיה פוזטיבית אחרת מעבר לדברים בעל-פה שהועברו... כל עוד עומדת בתוקפה הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני, תידרש לכל הפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב, כי הנסיון מוכיח שהערבות שייכת לסוג העסקאות שמן המקובל והנהוג לעדכן בכתב". (ההדגשות שלי – ג.א.ש.). (ראה ע.א.(ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נגד דניר דננברג בע"מ ואח').

מכאן, שנטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כי הנתבעת אכן נתנה ערבות אישית על פה לתשלום חובות החברה כלפי התובעת, תוך בחינת מידת ההוכחה המוטלת על התובעת בהתאם למפורט לעיל, כך שתהא ראיה פוזיטיבית נוספת לדברים שנאמרו על – פה, עפ"י הטענה.

8.במקרה דנן, מנהל התובעת טען מלכתחילה בסעיף 10 לכתב התביעה כי הנתבעת נתנה ערבות אישית בעל פה בגין משלוח סחורה בשווי 20,060 ₪. כך גם בסעיף 4 לתצהירו המשלים הצהיר כי סירב לספק את "אותו משלוח" (זה האמור בסעיף 3 לתצהיר בסך של 20,060 ₪), אלא אם כן יקבל מהנתבעת ערבות אישית.