תא"מ 3689-06-15 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גוב ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.01.2015, בין כלי רכב, מ"ר 23-543-32 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 54-395-75 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 והתובע שכנגד (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ואילו דין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהתיישבה עם היגיון קרות התאונה ועם מוקדי הנזק ברכבים והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר לא הותירה בי רושם דומה.

5.2.אני סבור שאכן נהג רכב הנתבעים הבחין ברכב התובעת עומד צמוד למדרכה בצד ימין, שהתכוון להיכנס לשער החניה מימינו, אלא שאצה לו הדרך ולא המתין עד שהנתיב מתפנה לפניו, ומבלי להבטיח מעבר בטוח, סטה עם רכבו שמאלה, חלף על פני רכב התובעת ולאחר מכן סטה שוב ימינה למלוא רוחב הנתיב, כאשר החלק האחורי של דופן רכב הנתבעים פוגע בפינה הימינית של רכב התובעת.