איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פירמרק ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובע 2 בתאונה מיום 30.3.2015 בה מעורב רכב הנתבעים, ובגדרה נתבעים כספים שהתובעת 1, מבטחת רכב התובע 2 (להלן: "התובע"), שילמה בגין נזקי הרכב וכן דמי השתתפות עצמית ששולמו על ידי התובע.

בהסכמת הצדדים תוקן סכום התביעה הכולל לסך של 7,875 ₪.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין במחלוקת ביניהם על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

בתיק נשמעה עדותו של התובע בלבד, לאחר שהנתבע 1, נהג רכב הנתבעים לא התייצב לדיון ועל פי החלטתי הדיון לא נדחה. אף כי עדותו של נהג רכב הנתבעים לא נשמע ולא עמדה בפניי גרסתו, לאחר שבחנתי את עדותו של התובע, את טופס ההודעה שהגיש (ת/1) ואת תמונות הנזק ברכב התובע (ת/2), ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהג הנתבעים - 60%. התובע - 40%.

קביעתי יסודה בכך שעל יסוד עדותו של התובע, בשילוב מוקד הנזק בכלי הרכב לגרסת התובע, המסקנה המסתברת היא שהתובע החל בפנייה שמאלה עת שרכב הנתבעים היה במהלך מתקדם של עקיפת רכב התובע ומקביל לו, יותר מהגרסה לפיה לאחר שרכב התובע החל בפנייה שמאלה החל רכב הנתבעים בעקיפה.

התובע העיד כי לפני שפנה שמאלה לחנייה עצר, אותת ואפשר לשני כלי רכב מהנתיב הנגדי לחלוף, ולאחר שחלפו הסתכל במראה וכשווידא כי אין רכב מצד שמאל ורכב הנתבעים רחוק מאחוריו החל בפנייה (עמ' 2 שו' 5-12). לדברי התובע הוא היה בעצירה כמה שניות עד שכלי הרכב מהכיוון הנגדי אשר נסעו במהירות 50-60 קמ"ש יחלפו (עמ' 3 שו' 1, 24) ובפעם האחרונה שהסתכל במראה רכב הנתבעים היה 20-30 מטרים מאחוריו (עמ' 3 שו' 4-5). גרסה זו, אינה מסתברת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב אליבא גרסת התובע וכן עם כך שלא נטען כי רכב הנתבעים נפגע מכלי הרכב שחלפו בנתיב הנגדי.

רכב התובע, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק בחזית צד שמאל, כאשר מגן קדמי כנף קדמי, וקישוט גלגל שמאלי ניזוקו, ובתמונות הנזק נראים סימני פגיעה במוקד זה. רכב הנתבעים אליבא עדות התובע ניזוק בצד קדמי ימני. מוקדי נזק אלה תומכים במסקנה כי רכב התובע החל בפנייה שמאלה עת שרכב הנתבעים כבר היה בתהליך עקיפה במקביל לרכב התובע, יותר מגרסת התובע בעדותו לפיה היה באמצע הפניה שמאלה (עמ' 4 שו' 8), גרסה שהייתה מתאפיינת בפגיעה בדופן רכב התובע ואשר ממנה חזר בו התובע, כשאישר בעדותו: "רק התחלתי את הפנייה" (עמ' 4 שו' 11).

לנהג הנתבעים מוטלת האחריות המרבית להתרחשות התאונה בשיעור שקבעתי, לאור עדותו של התובע, שלא נסתרה לפיה רכב התובע היה בעצירה לפני פנייה שמאלה והתובע אותת, כך שהיה על נהג הנתבעים שהגיע מאחורי רכב התובע וביצע עקיפה של רכב התובע להבחין בכוונת התובע לפנות שמאלה ולא לעקוף את רכב התובע מבלי שהעקיפה הושלמה לפני הפנייה שמאלה, ומכאן ובהתאם לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, אחריותו המרבית של נהג הנתבעים לתאונה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, היה על התובע להבחין ברכב הנתבעים שהיה במהלך מתקדם של עקיפת רכב התובע, מקביל לרכב התובע ולשמאלו, לפני שפנה שמאלה ומכאן אחריותו של התובע לתאונה. לא סביר בעיניי שהתובע לא הבחין ברכב הנתבעים שלדבריו היה במרחק של 20-30 מטרים מאחוריו בעת שנעצר, המתין מספר שניות שכלי הרכב שנסעו בנתיב הנגדי יחלפו והביט בפעם האחרונה במראה. התובע אישר כי לא ראה שרכב הנתבעים נוסע במהירות מאחוריו (עמ' 4 שו'6), ולאור המרחק שציין בו ראה את רכב הנתבעים בטרם החל בפנייה שמאלה, בשילוב תנועת כלי הרכב בנתיב הנגדי, לא סביר שרכב הנתבעים יהיה מקביל לרכב התובע, כפי שמסתבר ממוקדי הנזק בכלי הרכב, ולא יפגע בתהליך זה מכלי הרכב הנוסעים בכביש הנגדי. בנסיבות אלה נהג התובע בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ואני מטילה עליו את האחריות לתאונה בשיעור שקבעתי.

אשר על כן ולאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 1 סך של 5,958 ₪ ולתובע 2 סך של 1,917 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

בהסכמת הנתבעים נתן לתובע 2 היתר לפיצול סעדים בנוגע לרכיב הפסד הנחת היעדר תביעות.

פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ז, 23 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: