תא"מ 3540-03-15 קווים - המכון לעיצוב ואדריכלות בע"מ נ' כדורי ואח'

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה.

רקע עובדתי

2.הגב' רינת כדורי (להלן: " הנתבעת") המציאה לתובעת, המחאות דחויות המשוכות מחשבונו של בעלה, אורי כדורי (להלן: "הנתבע"), עבור שכר לימוד (להלן: "ההמחאות"). ההמחאות חוללו באי פרעון נוכח מתן הוראות ביטול.

3.התובעת הגישה את ההמחאות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ: 512662-1-15). הנתבע התנגד לביצוע ההמחאות בטענה כי הנתבעת, ממנה נפרד, גנבה את ההמחאות וזייפה את חתימתו; וכי עם היוודע לו הדבר, הוא פנה לתובעת וביקש לקבל את כל ההמחאות לידו. התובעת לא עשתה כן, ועל כן, הורה על ביטולן. עוד נטען על ידי הנתבע, לכישלון תמורה מאחר והתובעת לא אפשרה לנתבעת ללמוד בסמסטר זה (סמסטר ב').

4.נוכח טענות הנתבע, בקשה התובעת לתקן את כתב התביעה על דרך צירוף הנתבעת כנתבעת נוספת ובקשתה נעתרה בהחלטת כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע מיום 12.3.15.

ביום 15.4.15, הוגש כתב תביעה מתוקן.

5.עם העברת התביעה לטיפולי (ביום 16.4.15), ניתנה ביום 26.4.15 הוריה, בין היתר, בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית באורח הדדי, כמצוות תקנה 214ט לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

6.ביום 22.7.15, הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת. לבקשה צורף אישור המצאה מיום 7.6.15, החתום על ידי התובעת ותצהיר השליח אשר ביצע את ההמצאה לפיו, התובעת חתמה לפניו.

7.ביום 19.8.15 ניתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבעת, לפיו חוייבה לשלם לתובעת סך של 11,484 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ (לעיל ולהלן: "פסק הדין"), הוא פסק הדין מושא הבקשה.

8.ביום 1.9.15 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין.

9.בין לבין, ביום 26.8.15 הגישו הנתבעת והנתבע תצהירים מטעמם; וביום 23.8.15 הגישה התובעת בקשה לעיכוב הליכים.

דיון והכרעה 

11.לצורך ההכרעה בבקשה, ניצבות לפנינו שתי שאלות: האם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין שבעטיו יש להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף היעדר פגם, יש מקום להורות על ביטולו מכוח שקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראו: רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל (19.11.2001); ע"א 8646/04 כריים נ' מינהל מקרקעי ישראל (22.02.2005); ת.א. (ת"א) 12746/08 פיתוחי חוטם ייבוא ייצוא שיווק יוזמה בע"מ נ' פלמוליב בע"מ (23.01.2009), על האסמכתאות הנזכרות שם).

12.הנתבעת מודה כי כתב התביעה הומצא לידה. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה תוך 45 יום כמצוות תקנה 214ד(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") או בכלל ואף לא הגישה בקשה למתן ארכה. על כן, בהתאם לתקנה 97(א) לתקנות, רשאי בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה. מכאן, לא נפל כל פגם במתן פסק הדין.

13.לפיכך, נשאלת השאלה האם יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. לעניין זה יש לבחון שניים: האחד, הטעם למחדל - בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות- ככל שלא מדובר בזלזול בהליך, או בהימנעות מדעת, יטה בית המשפט לבטל את פסק הדין; והשני, סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול ובמקרה דא- סיכויי ההגנה. (ראו: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133 (1993); רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (14.12.2010); רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.08.2010); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (02.02.2009); רע"א 5357/99 נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בע"מ (7.11.99); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה (06.04.08); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.10)).

הטעם למחדל

14.לטענת הנתבעת, המחדל נעוץ באי ידיעת חובתה להגיש כתב הגנה בהתאם לתקנות, מאחר והיא לא מיוצגת על ידי עורך דין. הנתבעת זכאית שלא להיות מיוצגת, אך חובה עליה לקיים אחר הוראות החוק. אמנם, הנתבעת הגישה, לאחר מועד מתן פסק הדין, תצהיר, אך אין בכך כדי להכשיר את מחדלה. ודוק: אין בהחלטה מיום 26.4.15 כל פטור מהגשת כתב הגנה. זאת ועוד. בקשת הנתבעת לא נתמכה בתצהיר ודי בכך כדי לדחותה.

מנגד, מוכנה אני להניח כי, בנסיבות, אין המדובר בזלזול מכוון.