תא"מ 35377-11-15 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' יששכר ואח'

1.התובעת הינה חברת ביטוח שביטחה בביטוח מקיף רכב מסוים (להלן: רכב 1). רכב 1 היה מעורב ביום 23.7.15 בתאונת דרכים עם רכב אחר שבו נהג הנתבע 1 (להלן: רכב 2) ואשר אותו ביטחה הנתבעת 2 בביטוח צד ג'. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים הן לרכב 1 והן לרכב 2.

2.הנתבע 1 פנה לתובעת בדרישה לשלם לו את גובה הנזקים שנגרמו לרכב 2, בטענה שהאחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחה של נהגת רכב 1. התובעת נעתרה לדרישתו ושילמה לו את סכום הנזק. כיום, התובעת טוענת ששילמה לנתבע 1 את נזקיו מחמת טעות מצידה בהבנת גרסת נהגת רכב 1 לעניין אופן קרות התאונה. לפיכך, בניגוד לעמדתה המקורית של התובעת בעת ביצוע התשלום לנתבע 1, התובעת טוענת כיום שהאחריות לגרם התאונה רובצת דווקא לפתחו של הנתבע 1 ולכן עליו להשיב לה את הסכום ששילמה לו בגין נזקיו ואף לשפותה על הפיצוי ששילמה לנהגת רכב 1 בגין הנזקים שנגרמו לרכב 1.

3.דין התביעה להידחות, וזאת מכל הנימוקים שלהלן:

א.התובעת לא הביאה כל הסבר מניח את הדעת למקור הטעות, לטענתה, שהובילה אותה למסקנה הראשונית שהאחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחה של נהגת רכב 1 ואשר על פיה שילמה לנתבע 1 את מלוא נזקיו. כמו כן, התובעת לא הביאה כל הסביר מניח את הדעת, כיצד למדה רק בדיעבד על עצם קרות הטעות ומה הוביל אותה כיום למסקנה ההפוכה שהאחריות לגרם התאונה רובצת דווקא לפתחו של הנתבע 1. היעדר מתן הסבר על ידי התובעת, בין למקור הטעות ובין לנסיבות גילוי הטעות, אומר דרשני ועומד בעוכריה של התובעת, שכידוע, היא זו שנושאת בנטל השכנוע להוכחת תביעתה.

ב.עצם פיצוי הנתבע 1 בגין מלוא נזקיו, פעולה שמתבצעת בדרך כלל לאחר בחינה מעמיקה של גרסאות כל המעורבים בתאונה, לרבות המבוטחת שלה, נהגת רכב 1, מהווה הודאה של בעל דין באחריות נהגת רכב 1 בגרם התאונה.

ג.הצדדים הגישו לעיוני תמליל שיחה טלפונית שהתקיימה בין הנתבע 1 לבין נהגת רכב 1, ואשר ממנה עולה שנהגת רכב 1 מודה בריש גלי באחריותה לגרם התאונה ואף מודיעה לנתבע 1 שהגישה דיווח עדכני לתובעת ולפיו, היא זו שאשמה בגרם התאונה ולכן עליו לפנות לתובעת לקבלת פיצוי ממנה בגין נזקיו (ראו: תמליל, עמוד 2 שורות 19-1, עמוד 4 שורות 2-1, עמוד 5 שורות 23-19, עמוד 6 שורות 18-4, עמוד 7 שורות 20-16). גם התמליל, כשלעצמו, מהווה הודאה של בעל דין לעניין האשם המלא של נהגת רכב 1 בגרם התאונה.

ד.נהגת רכב 1 העידה בפני ומסרה גרסה מסוימת לגבי אופן קרות התאונה, כאשר אם מקבלים גרסה זו, הדבר עשוי להוביל למסקנה שהאחריות לגרם התאונה מוטלת על הנתבע 1. דא עקא, גרסה זו היא למעשה שינוי גרסה ביחס לגרסה המקורית שמסרה לתובעת ואשר הובילה את האחרונה למסקנה שיש לשלם פיצוי לנתבע 1. במילים אחרות, הגרסה המאוחרת יותר של נהגת רכב 1, כפי שנמסרה לחוקר מטעם התובעת (ת/2) ובהמשך בעדותה בבית המשפט, היא עדות כבושה, ובהיותה כזו, יש לייחס לה משקל נמוך ביותר וזאת אם בכלל.

ה.נהגת רכב 1 העידה שבעת קרות התאונה היתה עמה ברכב בתה שהינה בת 25 שנים. עדה זו, שהינה חיונית לתמיכה בגרסה המאוחרת בזמן שנמסרה על ידי נהגת רכב 1 בבית המשפט, לא הובאה במשפט כעדה מטעם התובעת. כלל ידוע בדיני הראיות הוא שבעת שבעל דין לא מביא עד חיוני שבשליטתו ואשר היה יכול לתמוך בגרסתו, אזי, כמה חזקה שבעובדה שאילו אותו עד היה מובא, הוא היה תומך דווקא בגרסתו של הצד שכנגד. הווה אומר, אילו הובאה בתה של נהגת רכב 1 כעדה מטעמה, יש להניח שהיתה מוסרת גרסה שתתמוך דווקא בגרסת הנתבע 1 לגבי אופן קרות התאונה.

4.די בכל אחד מהנימוקים שהובאו לעיל, על מנת לקבוע שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכחת תביעתה. קל וחומר, כאשר בוחנים את המשקל המצטבר של כל הנימוקים שהובאו לעיל יחדיו.