תא"מ 34639-12-13 בטחיש ואח' נ' צרור ואח'

לפניי בקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 18.6.15 במסגרתה נמחקה תביעת המבקשת ללא חיוב בהוצאות בהעדר התייצבותה לישיבת ההוכחות אשר היתה קבועה באותו מועד. המדובר בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים לתשלום בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בעטיה של תאונה מיום 22.9.13 בה היו מעורבים רכבה ורכב נהוג על ידי המשיב 1.

המבקשת עותרת, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקשת טוענת, כי זמן קצר לפני שעת הדיון קיבלה הודעה טלפונית מב"כ כי הדיון שהיה אמור להחיל בשעה 12:00 נדחה לשעה 12:30 וכי ישנה אפשרות שלא תידרש להתייצב כלל. עקב כך הסיקה כי היא אמורה לקבל הודעה מב"כ ומאחר והטלפון הנייד שלה כפי הנראה הושאר בטעות על מצב "שקט" לא שמה לב לשיחות הטלפון הרבות של ב"כ שניסה להודיע לה על חובתה להתייצב לדיון. לעניין סיכויי התביעה טוענת המבקשת כי אלו גבוהים לאור הודעתו של הנתבע 1 באחריותו לתאונה ולאור בעלותה ברכב שהוכחה לשיטתה באמצעות הסכם מכר שצירפה לכתב התביעה.

המשיב 1 הודיע ביום 20.7.15 על הסכמתו לבקשה לביטול ההחלטה.

המשיבה 2 מתנגדת לביטול ההחלטה. לטענתה, התנהלותה של המבקשת אינה סבירה לחלוטין שכן היה עליה להתייצב לדיון ללא צורך בשיחה נוספת מב"כ. באי התייצבותה לדיון עשתה דין לעצמה, עובדה המצביעה על זלזול בהליך המשפטי בו היא לוקחת חלק. עוד מצביעה המשיבה 2 על נסיבות התיק בו נידונו שאלות נוספות מלבד האחריות לתאונה שנידונו באופן חלקי לפני שמיעת הראיות, דבר הפוגע בעבודתו התקינה של בית המשפט. כמו כן, היא מצביעה על השיהוי שנקטה המבקשת אשר הגישה הבקשה ביום האחרון המוקנה לה על פי התקנות ועל ההוצאות הרבות שנגרמו לה כאשר התביעה נמחקה בהיעדר חיוב בהוצאות. לטעמה, מכלול נסיבות אלו מצביע על כך שיש להותיר ההחלטה על כנה על מנת לקיים את אינטרס סופיות הדיון כאשר התובעת תוכל להגיש התובענה שנית.

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין ובתגובה לה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; וכן- משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).