קלימי נ' פרץ בוני הנגב-אחים פרץ בע"מ

 תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 5א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג 1973 (להלן: " חוק המכר דירות"), בגין טענה לאיחור במסירה של דירה שנרכשה מהנתבעת.

עובדות:

על פי הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 22.3.2012 התובע רכש מהנתבעת דירה בשטח של 103.47 מ"ר, בת 4 חדרים, בקומה X בבניין מס' y, בפרויקט "DUNE" באשדוד (להלן: "הדירה").

מועד מסירת הדירה על פי הסכם המכר נקבע ליום 28.02.2014, ואולם בפועל הדירה נמסרה ביום 06.06.2014.

ביום 07.04.2014 ניתן טופס 4 לבניין, על פיו אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה באשדוד הספקת שירותים לדירה, כגון חשמל מים וטלפון. בעקבות כך, ביום 23.4.2014, הנתבעת שלחה מכתב הממוען לתובע, בו הודיעה כי הדירה מוכנה למסירה לאחר סיום העבודות, והתובע נדרש להסדיר את יתרת התשלומים באופן מידי. ביום 24.04.14 הודיע התובע לנתבעת כי הוא מסרב לשלם את יתרת החוב עד אשר יזומן לעריכת פרוטוקול ראשוני של הדירה, היות ונמסר לו על ידי שכנה בבניין כי קיימת בעיית רטיבות בדירתו. כמו כן טען התובע כי בחוזה צוין שהתשלום האחרון ישולם במועד המסירה.

בסופו של דבר, החליט התובע לשלם את החוב, ביום 02.05.14 התובע שילם סך של 30,000 ₪, בכדי לסיים את כל התחייבויותיו הכספיות כלפי הנתבעת.

ביום 22.05.2014 התקיימה פגישה בדירה בה נכח התובע ומהנדס בודק מטעמו, המועסק בטרמינל שירותי הנדסה, ובדק בית בע"מ (להלן: "טרמינל").

בחוות דעת שהוצאה מטעם טרמינל ביום 26.05.14 נקבע כי בדירה קיימים פגמים מסוימים, אשר יש לתקנם, כגון מילוי המשיקים שבין האריחים (רובה) עקב התפוררות רובה, החלפת ריצוף עקב הימצאות חלילים מתחת לאריחים עקב הדבקה לקויה במבואת הכניסה לפרוזדור, החלפת מספר אריחים פגומים בחדר רחצה, תיקוני שפכטל וצבע, שקע חשמלי במטבח שהינו במקום החשוף למים. הפגם המרכזי, כפי שהתובע טען בהתכתבויותיו עם הנתבעת, הוא כתמי רטיבות (עלייה קפילארית של מים) בתחתית קירות הסלון, מבואת הכניסה ובפרוזדור. הרטיבות לוותה בקילופי טיח וצבע. המומחה מטעם טרמינל מצא כי מקור הרטיבות הוא בארון מחלקי מים בלובי הקומתי, וציין כי בעת בדיקתו בדירה, עובדי הנתבעת ביצעו עבודות תיקון, אך הוסיף כי יש לנהל מעקב בעניין זה. המומחה ציין עוד כי לאחר ייבוש סופי ומלא של הקירות שנפגעו מן הרטיבות, יהיה מקום לבצע תיקוני טיח וצבע, אך נראה כי תיקון הרטיבות לא נכלל בעלויות שאליהם התייחס המומחה בחוות דעתו.

על פי חוות הדעת עלויות התיקון הסתכמו בסך של 21,600 ₪, ובצירוף מע"מ וכן פיקוח הנדסי (10%), הסכום הכולל על פי חוות הדעת עמד על סך של 28,037 ₪.

הנתבעת לא חלקה על קיומם של הליקויים כפי שפורטו בחוות הדעת האמורה, ונמנעה מלהגיש דוחות כלשהן בנוגע למצב הדירה שנערכו על ידי המהנדסים שהועסקו על ידה בפרויקט. בחוות דעתו של אינג' נחום פרימנגר, אשר הוגשה מטעמה של הנתבעת, נקודת המוצא הייתה כי אכן נמצאו בדירה ליקויים, ואולם על פי חוות דעתו של אינג' פרמינגר, שום דבר מהליקויים, אינו מפריע מלגור בדירה.

טענות התובע:

התובע טען כי לא קיבל לידיו את מכתב הנתבעת הנושא תאריך 23.04.14, בו הנתבעת הביעה את נכונותה למסור את הדירה, ואולם ביום 24.04.14 התובע מיוזמתו יצר קשר עם נציגת הנתבעת, ונודע לו על תוכן המכתב. על אף שדירתו עדיין לא הייתה מוכנה, התובע שילם ביום 02.05.14 את יתרת חובו לנתבעת.