תא"מ 33848-06-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית מיום 16.6.15 ע"ס9,197 ₪ בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 27.11.14 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בשעה 06:00 או בסמוך לכך , במעגל תאונה בשדרות דוד המלך באשדוד והיו מעורבים בה רכב התובעת נהוג בידי טטאינה ושנבסקי (להלן: "נהגת התובעת") ורכב הנתבעים (להלן: "האוטובוס"), נהוג בידי הנתבע 1.

ביום 9.3.16 נערכה לפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), בה נשמעו עדות נהגת התובעת ועדות נהג הנתבעים. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984.

טענות הצדדים

נהגת התובעת טוענת, כי התאונה אירעה עת נסעה במעגל תנועה בן שני נתיבים כאשר רכבה היה בנתיב השמאלי מבין השניים, האוטובוס שנסע בנתיב הימני סטה שמאלה אל עבר נתיב נסיעת רכבה ופגע בו.

מנגד טוען הנתבע 1, כי התאונה אירעה עת נסע בנתיב הימני במעגל התנועה ורכב התובעת שנסע בנתיב השמאלי, סטה אל עבר נתיב האוטובוס ופגע בו בצידו השמאלי האחורי.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה על התאונה, בחוות דעת שמאי התובעת, ובתמונות הנזק מצאתי לקבוע כי הנתבעים נושאים באחריות בשיעור של 70% לתאונה ואילו התובעת באחריות של 30%.

אעיר תחילה באשר לתוואי הדרך הגעתי למסקנה, על בסיס העדויות והראיות כי מדובר במעגל תנועה רחב, דו מסלולי שבעת התאונה היה ברור לשני הנהגים המעורבים כי ישנם שני נתיבים גם אם הסימון על גבי הכביש היה מטושטש יחסית. גם הנתבע 1 אישר נתון זה בעדותו (עמ' 4 לפרוט') לכן אין מקום לטענה בעניין זה כפי שמצאה ביטוי בסיכומי הנתבעים לפיה עובדה זו לא הובררה די הצורך.

עדות נהגת התובעת הותירה עליי רושם חיובי ואני מבכרת את עדותה על פני עדות הנתבע 1. התאונה אירעה לדבריה כשהיא נסעה בנתיב הפנימי של מעגל התנועה וראתה את האוטובוס נוסע משמאלה, בנתיב החיצוני, ונצמד לנתיב נסיעתה. היא הסבירה כי משהבחינה שאין לו מספיק מקום לעבור מאחר וסטה לנתיבה היא עצרה , צפרה לו והאוטובוס פגע עם חלקו האחורי בכנף הקדמית ימנית של רכבה. מוקדי הנזק כפי שעולים מחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה, ומתמונות הנזק מתמצים במעיכה של הכנף הימנית קדמית, מעל הגלגל ונזק שפשוף בפגוש הקדמי ימני.

גירסת נהגת התובעת מתיישבת מבחינה הגיונית עם מוקדי הנזק הנ"ל. בעת קרות התאונה, האוטובוס ברובו כבר חלף את רכב התובעת וכך גם העיד הנתבע 1 "היא נכנסה בי בטמבון בצד שמאל" (עמ' 3 ש' 29 לפרוט'). מוקד המפגש הנ"ל בין הרכבים אינו מתיישב עם גירסת הנתבע 1 לפיה רכב התובעת נסע מאחוריו באותו נתיב ולפתע החליטה נהגת התובעת לעקוף את האוטובוס וכך התרחשה התאונה. סבורני שאם אכן כך היתה מתרחשת התאונה היינו מצפים לראות נזק שונה ברכב התובעת באזור יותר מרכזי (באזור דלת ימין) ברכב וכן באיפיון של מעיכה עמוקה יותר מזו שנגרמה בפועל.

עדות הנתבע 1 בה תיאר כי ראה את רכב התובעת מבעד למראה מנסה לעקוף אותו, אינה הגיונית והייתה בגדר ניסיון מאולץ מצידו להסביר את אופן התרחשות התאונה, שכן לא סביר בעיני שבמנח האוטובוס בעת התאונה ונקודת המפגש בין הרכבים, כפי שהדגים הנתבע 1, יכול היה הנתבע 1 לראות את רכב התובעת.