תא"מ 32482-11-12 שטרית נ' חן

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית ע"ס 34,300 ₪, בגין שלוש המחאות משוכות מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובע: אחת, ע"ס 12,000 ₪, ז"פ 14.3.2008; שנייה, ע"ס 13,500 ש"ח, ז"פ 10.5.2008; שלישית, ע"ס 8,800 ₪, ז"פ 20.5.2008. בהתאם לנטען, ניתנה תמורה מלאה כנגד ההמחאות, כל זאת במסגרת עסקת ניכיון. ההמחאות לא הופקדו בבנק מאחר ומועד פירעונן חלף, כמו גם לאחר שהתברר לתובע, כך בהתאם לנטען, שאין בחשבונה של הנתבעת יתרת זכות וממילא ההמחאות לא יכובדו.

במסגרת טיעוני ההגנה (טיעונים שהועלו לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן) אישרה הנתבעת שמדובר בהמחאות השייכות לה, כאשר "בכפוף לבדיקת השיקים המקוריים מוכחשת חתימתה" (סעיף 4 לכתב ההגנה). הנתבעת הוסיפה וטענה שההמחאות "נגנבו ממנה ע"י הגרוש שלה מרדכי חן "מולי" ושאין לה כל ידיעה כיצד הגיעו לידי התובע" (סעיף 17 לכתב ההגנה) וכי היא לא קיבלה "אגורה שחוקה" כנגד ההמחאות (סעיף 18 לכתב ההגנה). כן נטען ש"התאריכים שמולאו על השיקים ושם הנמשך אינם בכתב ידה. היא לא נתנה לאיש הרשאה להוסיף פרטים לשיקים ואלה הוספו ללא, ידיעתה, רשותה והסכמתה" (סעיף 20 לכתב ההגנה).

לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות והמוצגים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, כאשר אני מעדיף – באופן מובהק – את עמדת התובע על פני עמדת הנתבעת.

אני מקבל את גרסת התובע לפיה הוא נתן תמורה מלאה כנגד ההמחאות [ראו גם נספח ג' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע]. התובע לא ידע לציין – באופן חד משמעי – היכן בדיוק בוצעה העסקה המתייחסת להמחאות הנדונות (בביתה של הנתבעת או במקום עסקה). השאלה למי בדיוק נמסרה התמורה – לנתבעת או לעד התביעה, מר מרדכי מולי חן, אף היא לא זכתה למענה ברור. קיים קושי עם התנהלות התובע, אשר על אף העובדה שהוא אינו זוכר בדיוק היכן בוצעה העסקה ולמי בדיוק נמסרו ההמחאות, בחר לציין גרסה פוזיטיבית, הן בכתב התביעה והן בדיונים. עם זאת, גרסתו הגרעינית בדבר קבלת ההמחאות, מתן תמורה וקבלת התחייבות של הנתבעת להסדיר את התשלום – נותרה בעינה.

גרסתו לפיה הפרטים אינם זכורים לו לנוכח היקף הפעילות הפיננסית שהוא מקיים ולנוכח חלוף הזמן – משכנעת. גרסתו לפיה התקיימו עסקאות נוספות בהן הייתה מעורבת הנתבעת – מהימנה ותומכת בעמדתו [ר' גם עדות מר חן, עמ' 10, ש' 1]. ומעל לכל – את שהיה חסר בעמדת התובע ממילא השלימה הנתבעת. עצם מסירת גרסאות שונות על ידה (גרסאות שהתפתחו תוך כדי ניהול ההליך המשפטי) מהווה תימוכין לגרסת התובע. ככל שנדרשת הייתה תוספת ראייתית כלשהי, מצאתי את עדותו של מר חן כמהווה תימוכין של ממש לעמדת התובע.

ההכחשה הראשונית של החתימה והחזרה מההכחשה – נזקפות לחובת הנתבעת. ההסבר לפיו הנתבעת ביקשה לעיין בהמחאות המקוריות טרם שהיא מוסרת גרסה חד משמעית ביחס לחתימה אינה משכנעת, כלל ועיקר.