תא"מ 32428-02-15 שמחי נ' שלמה כ.א.ל בע"מ

לפני תביעה בסדר דין מהיר שהגיש התובע, בגין ביטול עסקת חכירת רכב מעם הנתבעת, אשר לא עלתה יפה. התובע עותר לסעד של השבת כספי תמורת העסקה וכן פיצויים בגין נזקים ממוניים ואחרים אשר נגרמו לטענתו במהלך עסקת הרכישה, וזאת בסכום כולל של 65,000 ₪.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

1. לפי הנטען בתביעה, ביום 10.10.14 הגיע התובע מלווה באביו לסניף הנתבעת בעפולה במטרה לאתר רכב מתאים לעסקת חכירת רכב ארוכת טווח ("ליסינג"). נציג הנתבעת במקום הציג רכב מסוג פיאט פונטו גרנדה משנת 2011 הנמצא בסניף החברה בראשון לציון, והוסכם כי העסקה תתבצע עבור סכום של 31,000 ₪, כאשר 10,000 ₪ ישולמו כמקדמה והשאר בתשלומים שווים משך החודשים הבאים, בהתאם לסוג העסקאות אשר מבצעת הנתבעת. התובע חתם על מסמך בקשה לשינוע הרכב לסניף עפולה לשם בדיקת התאמתו בפועל לצרכיו, בו התחייב לשלם 500 ₪ דמי שינוע וכן שילם במקום 2000 ₪ דמי מקדמה עבור העסקה (ראה נספחים י"ד, ט"ו לנספחי תצהיר התובע, הנושאים תאריך 10.10.14).

2.אין מחלוקת כי במעמד זה הוצג בפני התובע ע"י הנתבעת מסמך בדיקת הרכב במכון קומפיוטסט הנדסה, כפי שאף מופיע בבירור במסמך בקשת השינוע. בדו"ח בדיקה זו מיום 22.9.14 נרשם כי ישנם ליקויים שהוגדרו במסמך בעלי "משמעות נמוכה" במרכב: סימני תיקון בפנלים, תקוני מרכב וצבע וכן מעיכות ושריטות בצבע + פגמים, וכן כי הצמיג האחורי השמאלי פגום.

3.ביום 13.10.14 חתם התובע על הסכם חכירה, זאת לאחר הגעת הרכב לסניף עפולה כמוסכם. בין הצדדים מחלוקת באשר לאירוע החתימה עצמו. לטענת התובע וכן לטענת אביו כפי שהוצגה במהלך חקירתם בפני, בעת שהגיעו לסניף ראו את הרכב וערכו לו בדיקה ויזואלית. בשלב זה התבקשו לחתום על ההסכם, וזאת על מנת וכתנאי להוצאת הרכב לבדיקה מקיפה מטעמם. לאחר שנחתם ההסכם כאמור, הם לקחו את הרכב לבדיקה מטעמם במכון "כל-בודק". בבדיקה עלו ליקויים נוספים שקיימים ברכב (סיכום הבדיקה צורף לתצהיר התובע וסומן ט'). לטענת הנתבעת ,מאידך, חתימת ההסכם נעשתה רק לאחר שהרכב חזר מבדיקת המכון מטעם התובע.

4.מסמך הבדיקה מטעם מכון "כל-בודק" שצורף מונה ארבעה סוגי ליקויים: בשילדת המרכב, תחת הכותרת "ליקויים בעלי משמעות נמוכה/ שולית" מפורט כי קיים נזק לפגושים, לחיצות פח סביב למרכב, תיקוני פח וצבע מעיכות ברצפת תא המטען, ידיות דלתות פגומות, פגוש קדמי מוחלף וכן פתיחת תא מטען לקויה, עצר ביטחון לדלת. ביחס לבלמים נרשם כי בלם היד אינו תקין. תחת הכותרת "מערכת תאורה (כולל מצבר)" נרשם כי הפעלת מראות חשמל לקויה.

5.אין מחלוקת כי החל מיום זה ואילך החלה הנתבעת בסדרה של תיקונים לרכב, כאשר לתצהיריה צירפה תיעוד וחשבוניות לאותם תיקונים. אין מחלוקת כי התיקונים בוצעו שלא לשביעות רצון התובע ואביו, אשר הגיעו לסניף מספר פעמים על מנת לאסוף את הרכב אך לא אישרו את התיקונים ולכן נשלח הרכב חזרה ע"י הנתבעת לסיבוב חוזר של תיקונים. החל מיום 24.10.14 קיבל התובע לידיו רכב חלופי מטעם הנתבעת, אשר שימש אותו לפחות עד ליום 9.11.14.

6.ביום 5.11.14 פנה התובע בכתב לנתבעת, וציין כי מיום חתימת החוזה ועד לרגע זה עברו עשרים ושלושה ימים, בהם טרם נמסר לו הרכב, ובהם נאלץ לנסוע הלוך ושוב לסוכנות הנתבעת תוך הפסד זמן יקר ושעות עבודה, וכן כי הפסיד חודש שלם בביטוח הרכב. לאור זאת דרש התובע במכתבו כי יימסר לו הרכב מיד בצירוף פיצויים בסך כ-1000 ₪ בגין הפסד שעות עבודה ותשלום הביטוח כאמור, או לחילופין כי תבוטל העסקה וישולם לו פיצוי.

7.ביום 10.11.14 שלח התובע מכתב נוסף לנתבעת, בו ציין כי לאחר מכתבו הקודם נקרא לבוא לסניף בדחיפות לאסוף את הרכב, אך אביו שהגיע לסניף מצא שוב "ליקויים חמורים" ברכב, אשר לדברי מנהל הסניף אמורים היו להיות מתוקנים. במצב דברים זה, ולאור עוגמת הנפש שנגרמה לו, לדבריו, מודיע התובע כי הוא מבטל את העסקה, ודורש כי יושבו לו כ-4000 ₪ הוצאות אשר הוציא לשם ביצוע העסקה (דמי מקדמה, בדיקת הרכב במוסך, דמי ביטוח, ביטול שעות עבודה ודמי נסיעות לסניף). בסמוך לשלב זה פנה התובע לייצוג משפטי ובין הצדדים התנהלה תכתובת משפטית, עד להגשת תביעה זו.

8.בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבעת הפרה את הסכם ההתקשרות עימו בכך שמסרה לו רכב פגום, וכן כי פעלה בניגוד לחוק הגנת הצרכן התשמ"א 1981 בכך שהטעתה את התובע ופעלה בניגוד לחובתה לגילוי נאות. כן טען התובע כי מדובר בחוזה אחיד בעל תנאי מקפח (אם כי לא ציין מהו התנאי המקפח האמור). לטענתו נגרמה לו עוגמת נפש רבה, צער וסבל ולכן העמיד את סכום התביעה על סך של 65,000 ₪. בסיכומיו הוסיף התובע כי היעדר תצהיריהם ועדותם של מנהל סניף הנתבעת וכן נציג המכירות מולו נחתמה העסקה, אומרים דרשני, וכי כלל עדויות ותצהירי הנתבעת הינן עדויות שמיעה בלבד.

9.בכתב הגנתה ובתצהיריה טענה הנתבעת כי לא נפל כל דופי בהתנהלותה אל מול התובע; הרכב המדובר הינו רכב משומש, לשעבר מהשכרה, שמד האוץ שלו עומד על 94,000 קמ"ש. ההסכם, שהינו הסכם החכרה ממונית, כלל הנחה בסך 26% ממחיר המחירון של הרכב. בהתאם, היה על התובע לצפות כי לא יקבל רכב שנראה ומתפקד כרכב חדש. הנתבעת הדגישה כי החתימה על ההסכם נעשתה לאחר שהרכב נבדק בבדיקת מכון עצמאי מטעם התובע, וכי כל סעיפי ההסכם מדגישים כי החוכר מודע לכך שהוא מקבל את הרכב כפי שהוא, זאת לאחר שבדק ומצא כי הוא מעוניין בעסקה. בהתאם טוענת ומדגישה הנתבעת כי כל התיקונים שנעשו על ידה ברכב נעשו "לפנים משורת הדין", ומתוך רצונה הטוב של הנתבעת להשביע את רצון הלקוח בגין השירות והעסקה. בהמשך טוענת הנתבעת כי היא עשתה כל שבידה על מנת לרצות את התובע, תוך שהיא מעמידה לרשותו רכב חלופי לכל תקופת התיקונים, ושולחת את הרכב לתיקון כל פגם עליו הצביע התובע. לטענת הנתבעת, היא עמדה בכל תנאי ההסכם, ומשחתם התובע על טופס קבלת הרכב ביום 15.10.14, היה הוא בהתנהלותו חסר תום לב משביקש פיצויים וביטול העסקה שעה שעסקה היא בתיקון הפגמים כאמור.

10.הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את רכיבי הנזק ואת סכום הנזק בגינו הוא דורש פיצוי; לדבריה הועמד לרשותו כאמור הרכב החלופי ולכן אין לראות נזק בנסיעות הלוך ושוב לסוכנות, וכן שגובה המשכורת של התובע כפי שסומן במסמכי חכירת הרכב עומד על סכום שבין 4000-7000 ₪, כך שדרישות הפיצוי של התובע העומדות על אלפי ₪, עבור הפסד של חמישה ימי עבודה הינן דרישות מופרזות ומנופחות הלוקות בחוסר תו"ל, זאת שעה שכלל לא הוכח כי התובע אכן נאלץ להגיע חמש פעמים כפי שהוא טוען, אלא כי אביו, תושב האיזור, היה זה שהתנהל אל מול הנתבעת.

11.הנתבעת הדגישה כי בסופו של יום, כל כולו של סכום התביעה עומד על כ- 15,000 ₪ בלבד אשר שולמו בפועל ע"י התובע. הנתבעת טוענת כי פעלה בהתאם לכלל הוראות הדין הרלוונטיות לעסקה. בנוסף ציין ב"כ הנתבעת, כי במהלך ההליכים בפני בית משפט זה, ומאחר והתובע סירב לקבל את הרכב לחזקתו, היא נאלצה למכור את הרכב בהפסד, על מנת לצמצם נזקיה. לסיכום טוענת הנתבעת כי המדובר בכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מאפשרת את ביטול החוזה. משכך, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה על כלל מרכיביה.

דיון והכרעה:

12.השאלה העומדת לבירור הינה האם הפרה הנתבעת את ההסכם בין הצדדים והאם קמה לתובע עילה לביטול ההסכם, כפי שעשה, להשבת הסכום ששילם לידיו ולתשלום פיצויים.