תא"מ 31099-10-11 בנק דיסקונט בע"מ נ' סביחאת

לפניי תביעה כספית שהגיש התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן – הבנק) כנגד הנתבעת, לתשלום סך 60,166 ₪ יתרת חוב בחשבונה המתנהל בסניף הבנק באלראם. התביעה הוגשה בראשיתה בסדר דין מקוצר ומשהתקבלה בקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת, עברה להידון בסדר דין מהיר נוכח סכומה.

תמצית טענות הצדדים:

1.על-פי הנטען בתביעה, ביום 08.09.08 נטלה התובעת הלוואה מהבנק בסכום של 36,000 ₪, אותה התחייבה להשיב ב – 48 תשלומים חודשיים החל מיום 28.10.08 בתוספת ריבית בסיסית משתנה.

2.לטענת הבנק, הנתבעת לא עמדה בתשלומי ההלוואה. עקב פיגור בהחזרי ההלוואה, וכן פעולות משיכה וחיובים שונים בחשבון, נוצרה יתרת חובה בחשבון בסך 56,475 ₪ נכון ליום 29.08.11. סכום זה בתוספת ריביות מגיע לסך 60,166 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. משכך תובע הבנק סכום זה בתוספת ריבית בנקאית החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

3.הבנק סומך את תביעתו על תדפיס חשבון הנתבעת למועדים דצמבר 2007 עד 14.01.10. כן צירף הבנק העתק מבקשת ההלוואה. הבנק טוען כי נוכח התדפיס שצורף, המהווה ראיה קבילה להוכחת תוכנו לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראיות, תשל"א – 1971, ומאחר שהנתבעת הודתה בדיון בבקשתה למתן רשות להתגונן כי החתימה על גבי מסמך בקשת ההלוואה היא חתימתה, הרי שהתביעה הוכחה ודינה להתקבל.

4.הנתבעת כופרת בחוב הנטען. לטענתה, היא מעולם לא נטלה הלוואה מהבנק. הנתבעת טוענת כי נפלה קורבן למעילה שארעה בסניף הבנק על-ידי אחד מעובדיו. מדובר במעילה רחבת היקף, במסגרתה בוצעו שלא כדין פעולות גם בחשבונה, ועקב כך השיב הבנק לחשבונה סך 1,000 ₪ שנמצא שנמשכו שלא כדין על-ידי הפקיד שמעל. הנתבעת טוענת כי נוכח עובדות אלה, אין בראיות שהציג הבנק כדי להוכיח כי היא נטלה הלוואה וכי היא חבה סכום כלשהו לבנק.

דיון והכרעה

5.כמפורט לעיל, המחלוקת בענייננו הינה האם חבה הנתבעת כלפי הבנק בגין יתרת חוב בחשבונה עקב אי-סילוק הלוואה שניתנה לה וחיובים שונים בחשבון.

6.ברגיל, בתביעה מעין זו די לבנק שיציג את תדפיס החשבון, המצביע על יתרת חובה, ואת מסמכי עסקת ההלוואה, והנטל על הנתבע להוכיח טענותיו כנגד המסמכים הנ"ל וחיוביו על-פיהם. אלא שבנסיבות הקונקרטיות של ענייננו אין די לטעמי בראיות האמורות שהציג הבנק על מנת לעמוד בנטל הבאת הראיות ובנטל ההוכחה המוטלים עליו, וזאת נוכח הנסיבות העובדתיות שהוכחו, כפי שיפורט להלן.

7.אין חולק כי בסניף הבנק בו התנהל חשבונה של הנתבעת התגלתה מעילה של אחד מעובדי הבנק, בשם פאיד עונאללה (להלן – פאיד). עניין זה אושר על-ידי הבנק בתצהיר העדה מטעמו, גב' סוהיר נוויסר, סגנית מנהלת סניף הבנק באלראם (להלן – סוהיר) (סעיף 14 לתצהיר). הנתבעת הגישה כראיה את כתב האישום שהוגש נגד פאיד ואת גזר הדין שניתן בעניינו, ממנו עולה כי פאיד הורשע בכתב האישום על-פי הודאתו. יצויין כי במהלך הדיון התנגד הבנק להגשת המסמכים הנ"ל כראיה. בהחלטתי בדיון קבעתי כי הצדדים יטענו טענותיהם לעניין זה בסיכומים, אלא שבסיכומיו לא טען הבנק דבר לעניין זה ולא הצביע על טעם כלשהו להתנגדותו. בנסיבות אלה, משזנח הבנק את ההתנגדות, יש לקבל המסמכים כראיה. יצויין מעבר לנדרש, כי משמדובר בראיה בדבר פסק דין מרשיע שניתן בהליך הפלילי, הרי שהוא קביל לשמש כראיה בהליך אזרחי לרבות כנד מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה המעביד ביחס לעובדו, בענייננו כאמור אין מחלוקת שפאיד היה עובד הבנק בעת הרלוונטית (ראו: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי (תש"ע – 2009) עמ' 1559).

8.מכתב האישום עולה כי המעילה בבנק אירעה בתקופה שבין ספטמבר 2006 ועד ינואר 2009, המועד בו התגלו מעשיו של פאיד.עוד עולה מכתב האישום כי במספר רב של מקרים גנב פאיד כספים מלקוחות הבנק, באמצעות העברתם מעשרות חשבונות שונים של לקוחות למספר מצומצם של חשבונות מתוכם משך את הכספים ושלשלם לכיסו. ברוב המקרים נהג פאיד להעביר את הכספים מתת סעיף "פיגורי הלוואות" בחשבונות המקור, כך שההעברות לא הופיעו בתדפיסי העו"ש של הלקוחות מהם גנב את הכספים. עוד עולה מכתב האישום, כי פאיד הקים מספר רב של הלוואות ללא ידיעת בעלי החשבונות, זייף חתימות של בעלי חשבונות וניהל רישומים כוזבים בספרי הבנק ביחס לפעולותיו (סעיף 4 לכתב האישום). כאמור, פאיד הורשע על-פי הודאתו בכתב האישום.

9.מחומר הראיות עולה כי המעילה בוצעה גם בחשבון הבנק של הנתבעת. בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן טען הבנק כי פאיד לא טיפל בחשבונה של הנתבעת (עמ' 2, ש' 11), אך בהמשך הודה כי בוצעה מעילה גם בחשבונה (סעיף 14 לתצהיר סוהיר). לטענת הבנק, לאחר בדיקה מעמיקה שביצע בחשבון נמצא כי המעילה בחשבונה של הנתבעת מסתכמת בסך 1,000 ₪, וכי הסכום האמור הושב לה (סעיף 14 לתצהיר סוהיר נוויסר).

10.יצויין כי עיון במסמכי ההלוואה שהציג הבנק (נספח ד' לכתב התביעה) מעלה כי הם נושאים את שמו של פאיד כנציג הבנק כעד לחתימת הלווה. הטענה שראה הבנק להעלות לפיה פאיד לא טיפל בחשבון הנתבעת, נראית איפא בעליל לא נכונה, ומנגד המפורט לעיל משתלב היטב עם עדותה של התובעת כי פאיד היה פקיד הבנק שטיפל בחשבונה והיה מוכר לה על רקע היותו שכן שלה בכפר מגוריה.

11.על רקע העובדות שלעיל יש לבחון האם הוכיח הבנק את תביעתו נגד הנתבעת בגין יתרת החובה בחשבונה ואי-פירעון הלוואה שקיבלה. כאמור לעיל, הראיות שמסתמך עליהן הבנק הן תדפיס החשבון ובקשת ההלוואה. מעבר לכך הובאה עדותה של סוהיר, אשר העידה למעשה על העולה מתוך הרישום בתדפיס עצמו. העדה לא ידעה לומר דבר על פעולות הבדיקה שנעשו במטעם הבנק בקשר להונאה בסניף הבנק, לרבות הבדיקה שנעשתה ביחס לחשבונה של הנתבעת, ובדבר הבסיס לטענת הבנק כי המעילה בו התמצתה בסך 1,000 ₪, נושאים שלדברי העדה אינם מצויים בטיפולה ובאחריותה אלא של גורמים אחרים בבנק, שלא הובאו לעדות.

12.סבורני כי בנסיבות שפורטו לא הניח הבנק תשתית ראייתית מספקת להוכחת עילת תביעתו, וכי ההסתמכות "השגרתית" מצד הבנק על תדפיס החשבון בנסיבות ענייננו אין בה די. יצויין כי הנתבעת לא העלתה טענות נגד קבילות התדפיס, לעניין אי-עמידתו בתנאי סעיפים 35-36 לפקודת הראיות עקב המעילה בבנק והרישום הכוזב במסמכיו, ולפיכך אין להידרש למישור הקבילות. אולם מכל מקום, משקלו הראייתי של תדפיס החשבון מתכרסם ממשית בענייננו בנסיבות בהן הוכח כי בוצעה מעילה בחשבון הספציפי על-ידי עובד הבנק, נסיבות אשר מערערות את הנחה הרגילה לפיה מסמכי הבנק השוטפים משקפים נאמנה את מצב החשבון של הלקוח. על הבנק היה להציג לפיכך ראיות נוספות לביסוס תביעתו נגד הנתבעת. בפרט היה עליו להציג את חשבון הפיגורים ביחס להלוואה, חשבון מהסוג בו נהג פאיד להשתמש – לפי עובדות כתב האישום – לצורך משיכת כספים במרמה מחשבונות לקוחות הבנק ללא ידיעתם (סעיף 4 לכתב האישום). פרטים כאלה לא הוצגו, ואף לא נטען עובדתית כי אין בנמצא רישום כזה ביחס לנתבעת, והעדה היחידה מטעם הבנק לא ידעה לספק בעניין זה פרטים כלשהם בעניין (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 1-2). כמו-כן, הבנק נמנע מלהציג את פרטי הבדיקה שנערכה מטעמו לדבריו ואת הטעמים למסקנתו כי המעילה בחשבון הנתבעת הסתכמה במשיכה שלא כדין של סך 1,000 ₪ בלבד; הבנק הסתפק בהצהרה לאקונית בעניין זה בתצהיר העדה מטעמו, אשר בחקירתה הנגדית הבהירה שהנושא כלל לא היה בטיפולה ולפיכך אין בידיה לספק פרטים כלשהם בדבר בדיקה שערך הבנק ובדבר היקף המעילה בחשבון (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 22-25; עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 5-10).

13.אשר לטענת הבנק המסתמכת על התנאים הקבועים במסמכי פתיחת החשבון בדבר מעמד הרישום בספר הבנק כראיה לכאורה לנכונותם, אף אותה אין לקבל. תניות גורפות מעין אלה נפסלו בפסיקה בהיותן בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד (ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגרים) (2010)). זאת ועוד, העלאת הטענה מצד הבנק בנסיבות ענייננו, בהן הוכח – בהרשעתו של פאיד – כי בתקופה הרלוונטית לרישומים בענייננו בוצעה מעילה בבנק תוך ביצוע רישומים כוזבים בספריו (סעיף 4 לכתב האישום), ובכלל זה בחשבון הנתבעת, סבורני שיש בהעלאת הטענה על-ידי הבנק משום שימוש שלא בתום לב בהוראה חוזית.

14.הבנק טוען כי נוכח מסמכי בקשת ההלוואה שהוצגו, ולאחר שהנתבעת זיהתה את החתימה שעליהם כחתימתה במסגרת חקירתה בבקשה למתן רשות להתגונן, הרי שהתביעה בגין חוב ההלוואה הוכחה כדבעי. גם בעניין זה אינני רואה לקבל את טענת הבנק. הנתבעת אכן זיהתה את החתימה על בקשת ההלוואה כחתימתה (וזאת בניגוד לנטען בתצהירה, לפיו היא איננה חתומה על מסמכי ההלוואה) (עמ' 4, ש' 31-32). עם זאת, הנתבעת עמדה על כך שהיא מעולם לא ביקשה ולא קיבלה הלוואה מהבנק. בחקירתה במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן ציינה כי נתנה אמון מלא בפקיד הבנק וחתמה על שהתבקשה על-ידו לחתום עליו (עמ' 5, ש' 3), ועדות זו מתיישבת עם הרושם שהותירה בעדותה כאישה פשוטה ונטלת תחכום יתר. ככלל, מסמך הלוואה חתום על-ידי הלקוח מהווה הוכחה לקיום עסקת הלוואה, ובעניין זה חלה חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות שנתן הסכמתו לאמור בו. ברגיל לא ניתן להסתפק בעניין זה בעדותו של בעל דין שלא ידע ולא הבין את משמעות המסמך עליו הוא חותם אלא עליו לתמוך זאת בראיות פוזיטיביות ומשכנעות (ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט, 113;ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559). אלא שבענייננו מדובר בנסיבות חריגות, בהן הוכח בפני בית המשפט פוזיטיבית כי פקיד הבנק אשר החתים את הנתבעת על מסמכי ההלוואה הספציפית, מעל בכספי לקוחות הבנק באופן נמשך ושיטתי במהלך אותה תקופה בה נחתמו מסמכי ההלוואה הנ"ל, וזאת בין היתר באמצעות מעשי רמיה של הקמת הלוואות בחשבונות הלקוחות ללא ידיעתם ומשיכת הכספים לידיו (סעיף 4 לכתב האישום).

נוכח נסיבות אלה שהוכחו, סבורני כי היה על הבנק לפרוש תשתית עובדתית רחבה יותר אשר תשכנע כי במקרה דנן אכן מדובר במתן הלוואה ללקוח. כך למשל, היה בידי הבנק להציג מסמכים שישקפו את הרקע לקבלת ההלוואה ואת המהלך שבוצע לאשרה (כגון – אישור הגורמים הרלוונטיים בבנק, בחינה של נתוני הלווה שנעשתה על-ידי הבנק בטרם מתן ההלוואה לצורך בטוחות/יכולת החזר וכיוצ"ב), על מנת שניתן יהיה להיווכח אם מדובר במהלך עסקים שגרתי באופן שעשוי לתמוך במסקנה כי אכן מדובר בעסקת הלוואה כשרה ולא חלק מפרשת המעילה. ראיות כאמור לא הוצגו, וכפי שצויין לעיל הבנק גם לא הציג פרטי חשבון פיגורים ביחס להלוואה (הרלוונטי לענייננו נוכח השימוש שעשה פאיד בחשבונות מסוג זה למשיכת כספי לקוחות הבנק במסגרת ביצוע המעילה, כמפורט בכתב האישום). זאת ועוד, עיון בתדפיס החשבון שצירף הבנק מעלה כי לפי הפירוט בו ביום מתן ההלוואה נמשך כמעט כל סכום ההלוואה מהחשבון, וזאת באמצעות שתי משיכות מזומן והעברה כספית אחת. לא צורפו אסמכתאות כתובות למשיכות הנ"ל, באופן שעשוי היה ללמד על מקור ההוראה למשיכת הכספים מהחשבון ועל יעד ההעברה, וזאת אף שמכלול המסמכים הרלוונטיים אמורים להיות בידי הבנק, אלא הבנק הסתפק כאמור בהצגת פלט החשבון בלבד.