תא"מ 30930-10-12 "מאיר" חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' הכטר

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 12/10/09 בין רכב בבעלות התובעת לבין קטנוע עליו נסע הנתבע.

התאונה ארעה בכביש בעל שני נתיבי נסיעה, בסמוך לפנייה שמאלה לתוך מגרש חניה הנמצא במקום.

נהג התובעת העיד, כי נסע ברכב בנתיב השמאלי וכשהגיע סמוך לכניסה לחניון, הגיע הקטנוע מימין וניסה להיכנס לחניה מהנתיב הימני, תוך שהוא עוקף את הרכב מימין לשמאל, ואז הוא פגע בחלק הקדמי ימני של פגוש הרכב. לדבריו, נהג הקטנוע נפל והוא יצא לראות שהוא לא נפגע, ראה שהכל בסדר אז נסע. נהג התובעת העיד, כי כשראה שזה הולך ממש לקרות צפר לו ובלם בעוצמה כדי למנוע את ההתנגשות אבל לצערו הייתה נגיעה קטנה ונהג הקטנוע נפל. הנהג העיד, כי היה מבוהל כאשר ראה את נהג הקטנוע שרוע על הכביש. התאונה הייתה לדבריו כמה מטרים לפני הכניסה לחניון.

הנתבע שולל מכל וכל גרסה זו. לטענתו פנה ימינה בצומת שמתחילה את הכביש הזה, ובסביבות 50 מטר לפני הכניסה לחניה נסע במרכז הנתיב השמאלי. לדבריו האט כדי להיכנס לחניה וכ- 30 מטר לפני מגרש החניה התנגשו בו מאחור. לדבריו, נשאר יציב על האופנוע, משהו בגלגל שלו נתפס בגלגל של הרכב שפגע בו והוא נגרר איתו בעודו ממשיך לעמוד יציב עד לכניסה לחניה. נעצר שם וירד מהקטנוע שלא נפל בכלל. לדבריו בעת התאונה היה במרכז הנתיב אולי טיפה שמאלה והרכב פגע בו משמאל למנורה הימנית של הרכב. כאשר נשאל איך הפגיעה הגיעה לצד הימני של הרכב, השיב, כי מספיק שהרכב נסע מעט שמאלה אליו. הנתבע השיב בחקירה נגדית, כי לא נגרם כל נזק לאופנוע ולא ידע לומר איך כלי הרכב הגיעו למצב שהרכב עומד כמעט כולו משמאל לקטנוע.

מטעם הנתבע העיד חברו מר ניצן אוחיון שהיה, לטענתו, עד לתאונה. לדבריו, המתין לתובע בחניה של מגרש הכדורגל, וראה אותו מתקרב עם האופנוע לפנות שמאלה לאחר שאותת ולפני שאותת הרכב נכנס בו מאחור ושניהם נגררו 5-6 מטרים ביחד כשהאוטו בנסיעה, כאשר כל אותה עת הקטנוע לא נפל, התנדנד, ניסה להתייצב ואז שניהם נעצרו. העד העיד, כי היה 10 מטר לפני הרכב, ראה את הקטנוע עומד לפני המכונית וראה את המכונית עושה את הפגיעה עצמה. העד הסביר, כי מדובר בכביש חד סטרי ויש פניה שמאלה והקטנוע פנה שמאלה לנתיב השמאלי. יצויין, כי כאשר העד הדגים עם כלי הרכב צעצוע את התאונה הוא הדגים את רכב התובעת אחרי הקטנוע באופן מלא, כאשר הקטנוע במרכז הרכב.

בתמונות הנזק של רכב התובעת, נראית פגיעה בחלק הקדמי ימני של פגוש הרכב, העולה כדי מעיכה בחלק התחתון של הפגוש הסמוך לגלגל.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו לפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

בנסיבות המקרה דנן, גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון ועם אופי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. לטענת הנתבע נסע עם הקטנוע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים במרכזו או אפילו בצד השמאלי שבו מתוך מטרה לפנות שמאלה וכאשר האט פגע בו רכב התובעת מאחור. לו כך היה ניתן היה לצפות לפגיעה במרכז הפגוש הקדמי של רכב התובעת או למצער בצידו השמאלי, דא עקא שהפגיעה ברכב התובעת הייתה בפגוש הקדמי בצד הימני של הפגוש, בחלקו התחתון בסמוך לגלגל. הווה אומר, רכב התובעת כולו אמור היה להיות משמאלו של הקטנוע בתוך הנתיב השמאלי כאשר הקטנוע נוסע במרכז הנתיב כך לדברי הנתבע. טענה זו בלתי הגיונית ואינה מתיישבת עם טיבם של נתיבי נסיעה סבירים. אם אכן רכב התובעת נסע מאחורי הקטנוע ופגע בו מאחור כפי שטוען נהג הקטנוע, ניתן היה לצפות שקדמת רכב התובעת תפגע ולא הצד הקדמי ימני של הפגוש בסמוך לגלגל.