תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
30430-08-15
20/11/2016
|
בפני השופט:
נצר סמארה
|
- נגד - |
תובעת:
קש חתמים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ עו"ד דביר דמנד
|
נתבעות:
1. גדר וגן חיפה (1983) בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד אלי רגב
|
פסק דין |
1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים נטענת מיום 08.01.2014, בין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 73-527-67 (להלן: "משאית התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 59-638-83, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "משאית הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").
2.המחלוקת בין הצדדים היא לעניין עצם קרות התאונה, כאשר הנתבעות מכחישות מגע בין משאית הנתבעות למשאית התובעת, ולעניין היקף הנזק הנטען.
3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי המשאיות המעורבות בתאונה.
4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.
5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.
הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית למסקנתי:
מאחר שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בעניין עצם מעורבותה של משאית הנתבעות בתאונה, הרי שהיה על התובעת, כמי שנטל ההוכחה עליה, להביא ראיות לשם כך.
התובעת צירפה טופס הודעה על התאונה (ת/1) שם רשום תיאור התאונה הנטענת. יש לציין כי נהג משאית הנתבעות העיד כי לאחר שנהג משאית התובעת טען בפניו כי משאית הנתבעות פגעה בפגוש הקדמי של משאית התובעת, הוא ביקש הימנו לראות בעיניו את הנזק וזה הציג לו, שלאחר מכן טען נהג משאית הנתבעות בפני נהג משאית התובעת כי נזק כזה לא יכול להיגרם על ידי החלק האחורי של הנגרר של משאית הנתבעות בשל הפרשי גבהים. מכאן, שנהג משאית הנתבעות אישר בחקירתו הנגדית כי הבחין בנזק בפגוש הקדמי של משאית התובעת, דבר המעיד כי נזק כזה במשאית התובעת היה בנמצא במעמד שיחתם של נהגי המשאיות לאחר קרות התאונה.
אני מקבל את גרסתו של נהג משאית התובעת כי באותו מעמד הוא הראה לנהג משאית הנתבעות כי הצינור הקיים מאחורי החלק האחורי של הנגרר שמחובר למשאית הנתבעות יכול לגרום לפגיעה במשאית התובעת.