תא"מ 30146-07-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יצחק ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 10,057 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.09.2013, בין כלי רכב, מ"ר 24-187-61 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 10-526-23 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.יש לציין כי אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעים, שהייתה קוהרנטית ויציבה והתיישבה עם ההיגיון שבקרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מהוססת מאוד ובלתי מהימנה עליי.

5.2.גרסתו של נהג רכב התובעים נתמכת בידי המסמך החתום בכתב ידו של נהג הרכב הנתבעים (נ/2), בו הוא כותב כי הוא לא הספיק לבלום ונכנס ברכב התובעים. אמנם, נהג רכב הנתבעים מסביר כי למעשה הוא מתאר את נסיבות התאונה, קרי את המגע בין הרכבים ואין הוא מודה באחריותו. עם זאת, איני מקבל הסבר זה, שכן אם היה מתאר רק את נסיבות התאונה, סביר להניח כי לא היה עושה שימוש במשפט "לא הספקתי לבלום ואז ניכנסתי (במקור – נ.ס.) בו מהצד...", במיוחד אם הוא סבור כי נהג רכב התובעים אחראי לתאונה באמצעות נסיעה לאחור חסרת זהירות.

לא זאת אף זאת, על גבי צילום רישיון הרכב של התובעים נרשמה הודאה כי נהג רכב הנתבעים פגע ברכב התובעים ובסופה חתימתו של נהג רכב הנתבעים (ת/1). אמנם, נהג רכב הנתבעים לא כתב את ההודאה לעיל, פרט לתיקון המילה "נכנסתי" במילה "פגעתי", כי אם נהג רכב התובעים, כאמור בעדותו של נהג רכב התובעים (עמ' 3, שורות 28-26 לפרוטוקול). די בכך, שנהג רכב הנתבעים מודה כי הוא חתום על ההודאה הזו (עמ' 5, שורות 29-28 לפרוטוקול) על מנת ללמד על נטילת אחריות לקרות התאונה. לא יעלה על הדעת כי אדם סביר המתיימר להיות נהג ותיק ומנוסה יחתום על הודאה כזו שיש בה כדי ליטול על חותם ההודאה אחריות. ניסיונו של נהג רכב הנתבעים להציג כי הוא רק הודה בעצם התאונה ולא באחריות (עמ' 7, שורות 3-2 לפרוטוקול) הוא ניסיון עקר.