תא"מ 30009-04-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אסדי

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 28.9.14 כנגד המבקשת בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותה לשלם למשיבה סך של 4,099 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכב בבעלותה בעטיה של תאונה מיום 24.10.11 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה ובהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקשת, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותרת המבקשת, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקשת טוענת בתחילה כי כתב התביעה לא הומצא לה. לטענתה היא מתגוררת ביפיע עם משפחתה והכתובת בה בוצע אישור המסירה היא ביישוב דיר אל אסד, יישוב בו התגוררה לפני מספר שנים אולם אינה מתגוררת בו כיום. לעניין סיכויי ההגנה טוענת המבקשת כי התאונה הנטענת אינה מוכרת לה, והיא אינה מבינה מכח מה היא נתבעת.

לפיכך טוענת המבקשת קיימת לה עילה לביטול פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, המבקשת לא מכחישה את אישור המסירה למרות שהיא טוענת שמתגוררת במקום אחר. כמו כן היא טוענת כי כפי הנראה אין זה מקרי כי פסק הדין שנשלח אף הוא לכתובת בה בוצעה מסירת כתב התביעה כן הומצא לידיה. המשיבה טוענת כי למבקשת אין טענות הגנה והמבקשת אף סותרת עצמה כשהיא טוענת מחד כי התאונה אינה זכורה לה ומאידך כי זו לא התרחשה כלל.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).