תא"מ 29898-11-15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קטורזה ואח'

1.בפניי תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. אין מחלוקת כי הרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת ("רכב התובעת") אינו אחראי לתאונה. השאלה בה יש להכריע היא האם האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת 1 או על הנהג במשאית השייכת לנתבעת 3 ("המשאית").

2.ביום 6.4.2015 עמד רכב התובעת ברמזור באור אדום בצומת אלונים. בכיוון הנסיעה בו עמד הרכב ישנם ארבעה נתיבים – השניים הימניים מהם ניתן לנסוע ישר בלבד, הנתיב השני משמאל ממנו ניתן לנסוע הן ישר והן שמאלה, והנתיב השמאלי ביותר ממנו ניתן לנסוע שמאלה בלבד. רכב התובעת עמד בנתיב השני משמאל, כאשר רכב הנתבעת 1 פגע בו מאחור. כפי שעולה מהתמונות שהוצגו בהליך (נ/1), ברגע הפגיעה נראה רכב הנתבעת 1 בתחילתה של פנייה מהנתיב השני משמאל לנתיב השמאלי ביותר, והגלגל הימני קדמי של רכב הנתבעת 1 פגע בפינה השמאלית אחורית של רכב התובעת. עוד ניתן לראות בתמונות, כי החלק השמאלי של חזית המשאית "צמוד" לרכב התובעת מאחורה.

3.לטענת הנתבעת 1, היא נסעה מאחורי רכב התובעת בנתיב השני משמאל במהירות "זחילה", כאשר היא החליטה לפנות לנתיב שמשמאלה. היא החלה לבצע את הפנייה, ואז פגעה בה המשאית מאחור והדפה אותה אל רכב התובעת. נהג המשאית טען בעדותו, כי הוא נסע מאחורי רכב התובעת במהירות של 30-20 קמ"ש ושמר ממנו מרחק של 4-3 מטרים, כאשר רכב הנתבעת 1 סטה לפתע לתוך הרווח בין המשאית לבין רכב התובעת, בלא שהייתה לו אפשרות להבחין בו ולכן הוא פגע בו. נהג המשאית אישר כי הוא לא ראה את רכב הנתבעת 1 סוטה לנתיבו, אולם לדבריו לא היה כל רכב בינו לבין רכב התובעת כאשר הוא נסע מאחוריו והפעם הראשונה בה הוא הבחין ברכב הנתבעת 1 הייתה כאשר הוא פגע בו. מכאן מתחייבת המסקנה, כך לטענת נהג המשאית, כי רכב הנתבעת 1 נכנס במפתיע לנתיב נסיעתו, ומכיוון שמדובר במשאית גדולה אשר תא הנהג שלה גבוה מעל פני הכביש, הוא לא היה יכול להבחין ברכב ופגע בו.

4.לאחר שהאזנתי לעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש לאמץ, בגדרי מאזן הסתברויות, את גרסת הנתבעת 1. מן התמונות ניתן לראות כי רכב הנתבעת 1 נמצא בזווית כמעט ישרה ביחס למשאית. כמו כן, יש לשים לב כי רכב הנתבעת 1 נפגע על ידי החלק השמאלי של חזית המשאית. כלומר, אימוץ התרחיש אותו הציע נהג המשאית, לפיו רכב הנתבעת 1 נכנס במפתיע לרווח בין המשאית לבין רכב התובעת, מחייב להניח כי רכב הנתבעת 1 הספיק להיכנס מהנתיב שמימין, להגיע לחלק השמאלי של הנתיב ולהתיישר כמעט לחלוטין. כל זאת, כאשר בין המשאית לבין רכב התובעת – כך לפי עדות נהג המשאית – יש רוח של 4-3 מטר בלבד, והמשאית נוסעת במהירות של 30-20 קמ"ש. הנחה זו אינה סבירה. הרבה יותר סביר להניח כי רכב הנתבעת 1 נסע לפני המשאית, אשר לא הבחינה בו והדפה אותו קלות אל רכב התובעת.

בא כוח הנתבעת 3 טען בסיכומיו כי דבריו של נהג המשאית לפיהם הוא נסע במהירות של 30-20 קמ"ש לא התייחסו למועד התרחשות התאונה, אלא לנסיעה קודם לכן. ולא היא. מעיון בפרוטוקול עולה בבירור, כי נהג המשאית תיאר את מהירות נסיעתו כאשר התרחשה התאונה (עמ' 7, שורות 28-18 לפרוטוקול). מכל מקום, גם אם אניח כי נהג המשאית נסע במהירות איטית יותר, עדיין לא יהיה זה סביר להניח כי רכב הנתבעת 1 הספיק "להשתחל" ברווח בין המשאית לרכב התובעת, הגיע לחלק השמאלי של הנתיב והתיישר כמעט לחלוטין, בטרם התרחשה הפגיעה.

5.עוד טען בא כוח הנתבעת 3 בסיכומיו, כי מעדותו של בעלה של הנתבעת 1, שהיה עימה ברכב בעת התאונה, עולה כי לפני התאונה היא פנתה מהנתיב השלישי משמאל אל הנתיב השני משמאל. אין בידי לקבל טענה זו. בתחילת עדותו של בעלה של הנתבעת 1 אכן היה שלב שבו ניתן היה להבין מדבריו של בעלה של הנתבעת 1 כי כך היה, אולם באותה נשימה נאמרו על ידו גם דברים אחרים שמהם ניתן היה להבין אחרת, ולהתרשמותי מדובר היה באי הבנה. ניסיוני לחדד איתו את הדברים לא עלה יפה נוכח דרישתו של בא כוח הנתבעת 3 כי יירשם בפרוטוקול שבעלה של הנתבעת 1 אישר שהנתבעת 1 פנתה מהנתיב השלישי משמאל לנתיב השני משמאל, מה שמיד הוכחש על ידי הבעל. בהמשך הדברים טען הבעל כי התאונה התרחשה לאחר שהם "זחלו" מאחורי רכב התובעת, טענה המתיישבת עם עדותה של הנתבעת 1.

6.לא מצאתי ממש גם בטענתו של בא כוח הנתבעת 3 כי מוקד הנזק בחלק האחורי של רכב הנתבעת 1 אינו מתיישב עם גרסתה. אדרבה, העובדה שהפגיעה הייתה בחלק האחורי השמאלי, ולא לכל אורך הפגוש, מתיישבת היטב עם הטענה שהרכב היה בהטיה מסוימת שנובעת מכך שהוא היה בתחילתה של פנייה שמאלה, כפי שטוענת הנתבעת 1.

7.לאור האמור, התביעה מתקבלת נגד הנתבעת 3 ונדחית נגד הנתבעים 2-1. הנתבעת 3 תשלם לתובעת סך של 5,465 ש"ח בגין הסכומים בהם נשאה התובעת עקב התאונה; סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט; ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. כמו כן, תישא הנתבעת 3 בשכר העדים שנפסק בדיון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.