תא"מ 29794-01-13 ביטון ואח' נ' מרדך ואח'

תביעה לביצוע שטר – שיק בסך של 10,000 ₪.

התביעה הועברה לדיון בבית המשפט, לאחר שהוגשה התנגדות לביצוע השטר. בהמשך, עם קבלתה (בהסכמה) של ההתנגדות, הוסבה התביעה לתביעה בסדר דין מהיר (בהחלטה נקבע כי הנתבעת תפרע את החוב לוועד הבית – כפי שאכן עשתה בסופו של יום לפי אישור וועד הבית שצורף – וכי ההתנגדות תתקבל לעניין המחלוקת שתפורט להלן בנוגע לתשלום דמי השכירות).

לטענת התובע, הוא ניהל משא ומתן עם הנתבעת ובעלה וסיכם עמם כי ישכיר להם את דירתו.

בעקבות המשא ומתן נכרת הסכם שכירות שעליו חתומים הוא ובעלה של הנתבעת.

ההסכם האמור (שצורף על ידי התובע) נכרת בחודש אפריל 2004, לתקופה של 12 חודשים, וכלל אופציה, המתחדשת מדי שנה, להארכתו לתקופה של 12 חודשים נוספים.

דמי השכירות הועמדו בהסכם על סך של 825 דולר ארה"ב.

הסכם זה נכרת בכתב מול בעלה של הנתבעת ובעל פה גם מול הנתבעת עצמה.

עם חתימת ההסכם, ובהתאם להוראות סעיף 13 להסכם, מסרה הנתבעת לתובע שיק ביטחון, הוא השיק מושא תביעה זו, להבטחת קיום כל תנאי ההסכם.

השיק נותר פתוח – ללא סכום, ללא מועד פירעון קבוע, וללא שם הנפרע – פרטים שהושארו למילוי לפי שיקול דעת התובע.

בהמשך אכן התחדשה השכירות מדי שנה, עד לשנת 2010.

יצוין, כי דמי השכירות לאורך התקופה שולמו בדרכים שונות, לרבות במזומן והצדדים לא ניהלו רישום מסודר לעניין זה.

בחודש יולי 2010, הודיעו הנתבעת ובעלה לתובע, כי הם מבקשים לעזוב את הדירה ולסיים את השכירות בחודש אוקטובר 2010, שכן רכשו דירה משלהם, והתובע, מצדו, הסכים לכך.