תא"מ 29073-07-16 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' כהן

1.לפניי תביעת שיבוב על סך 47,764 ₪ בגין נזקי רכוש של רכב מספר רישוי 10-596-74 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 10.2.2016 בה מעורב רכב הנתבע. בגדרה של התביעה נתבעים הכספים אותם שילמה התובעת בגין נזקי רכב התובעת בצירוף שכר השמאי.

המדובר בתאונה שאירעה בצומת מרומזר, עת שרכב התובעת פנה שמאלה בצומת, ורכב הנתבע חוצה את הצומת משמאל לרכב התובעת בנסיעה לכיוון ישר. כל אחד מהנהגים המעורבים טוען כי רכבו נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור וכי רכב הצד האחר נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור וגרם לתאונה.

2.בתיק העידו שני הנהגים המעורבים. הוגשו טפסי הדיווח של הנהגים, הודעת נהגת רכב התובעת במשטרה ותמונות הנזק ברכב התובעת. בתום פרשת הראיות סיכמו הצדדים עיקרי טענותיהם, ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה

3.על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו הוכחת האירוע, האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעים כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. נטל זה נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598). היינו, על התובעת להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימות גרסתה העובדתית לתאונה סבירה ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע כדי 51%. מקום בו התובעת אינה עומדת בנטל זה ובמקרים בהם קיים "ספק שקול", כך שכפות המאזניים מעויינות ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, תידחה התביעה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (9.5.2011)).

4.במקרה זה מדובר בגרסה מול גרסה ויש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

לא הוצגה בפני תכנית הרמזורים הרלוונטית למועד התאונה ולא נטען כי היו עדים לתאונה. הצדדים הביאו להוכחת טענותיהם רק את שני הנהגים המעורבים, ואין לי אלא להכריע בהסתמך על עדויות הנהגים בלבד האם הוכחה התביעה, והאם יש בידי להעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת על זו של הנתבע, אם לאו. אציין כי בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם ינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. יש צורך בקיומו של טעם ממשי למתן הכרעת דין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה, לאור העובדה שבעל דין הינו באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה, ולנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת.

5.שמעתי את הנהגים המעורבים והתרשמתי מעדותם. בחנתי ושקלתי את עדותם, את הגרסאות שנמסרו בטפסי הדיווח ואת גרסת נהגת רכב התובעת במשטרה. נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים ועל יסוד כל החומר שלפניי מצאתי להעדיף עדות נהגת רכב התובעת, ולקבוע, בזהירות המתחייבת, כי מאזן ההסתברות נוטה לקבלת גרסתה, אף שמדובר בעדות יחידה.

6.נהגת רכב התובעת העידה כי לפני חציית הצומת, רכב התובעת היה בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו בעצירה לפני מופע רמזור אור אדום. לאחר שהרמזור התחלף לירוק והפך, לדברי נהגת רכב התובעת בעדותה, ל"ירוק ברור", החל רכב התובעת לפנות שמאלה בצומת ואז ארעה התאונה. נהגת רכב התובעת הייתה נחרצת וחד משמעית בעדותה לכך שחצתה את הצומת במופע רמזור אור ירוק והבהירה כי, כדרכה, היא המתינה לפני שהחלה בנסיעה לאחר שהרמזור הפך לירוק (עמ' 1 שו' 14-15, עמ' 2 שו' 1, עמ' 3 שו'17. נהגת רכב התובעת לא ידעה לומר אם מופע הרמזור בכיוון נסיעתה היה ארוך או קצר ומה משכו, אולם הבהירה בחקירתה הנגדית כי היא נוהגת להמתין כשמתחלף הרמזור לירוק לפני תחילת נסיעה ובמקרה זה היא המתינה כשלושים שניות עד שהחלה בנסיעה (עמ' 3 שו' 14-18). התרשמתי לחיוב מאמינות עדותה של נהגת רכב התובעת, אשר בנוגע לפרטים המהותיים של מהלך התאונה-חציית הצומת במופע אור ירוק לאחר שרכב התובעת היה בעצירה לפני רמזור אדום, הייתה עקבית וברורה. חיזוק לגרסת נהגת רכב התובעת לכך שרכב התובעת היה בעצירה בטרם חצית הצומת, יש בעדות הנתבע כי כלי הרכב בכיוון נסיעת רכב התובעת היו בעצירה ורכב התובעת "גלש" בנסיעה לצומת (עמ' 4 שו'12).

7.גרסתה של נהגת רכב התובעת לכך שרכב התובעת היה בעצירה והחל בחציית הצומת כשהרמזור התחלף לירוק, הייתה אחידה בהודעה שנמסרה על ידי נהגת רכב התובעת במשטרה יומיים לאחר התאונה (ת/2) וכן בדיווח למבטחיה מיום 14.2.2011 (ת/1), ארבעה ימים לאחר התאונה. מדובר בגרסה אוטנטית אחידה, הסמוכה בזמן למועד התאונה שיש לייחס לה משקל רב מבחינה ראייתית. שכן, ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונית בהיותה קרובה בזמן הקרוב ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים (ת.א. (מח'-ת"א) 2283-05 שקירוב נ' אריה חברה לביטוח (25.10.2007)).