תא"מ 28838-06-15 קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ נ' דהן ואח'

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 25.1.2015.

אין מחלוקת, כי שני כלי הרכב המעורבים בתאונה עמדו ברמזור, כאשר רכב התובעת בנתיב הימני ורכב הנתבעים בנתיב שמשמאלו. אין מחלוקת גם, כי שני כלי הרכב היו ראשונים ברמזור, וכי מהנתיב הימני (שבו נמצא רכב התובעת) אפשר לנוסע ישר או ימינה למתחם של תחנת דלק. עוד מוסכם, כי נהג הנתבעים (שכאמור עמד ברמזור בנתיב שמאלי יותר) חפץ לפנות לתחנת הדלק, ולכן – לאחר שמופע האור ברמזור הפך ירוק – הוא החל להיכנס לנתיב הימני. או-אז פגע בו רכב התובעת אשר החל בנסיעה ישר.

נהג הנתבעים טען בעדותו, כי לאחר שמופע האור ברמזור הפך ירוק, הוא ניסה ליצור קשר עין עם נהג התובעת ואף צפר, זאת כדי להשיג את תשומת ליבו ולקבל את אישורו לעבור נתיב. לאחר שהניסיונות כשלו – לדברי נהג הנתבעים, משום שנהג התובעת התעסק עם המכשיר הסלולארי – החליט נהג הנתבעים להתחיל בנסיעה ולאחר כמה מטרים, כך לדבריו, הוא החל לעבור לנתיב הימני (כדי לפנות לתחנת הדלק) ונפגע מרכב התובעת.

אין בידי לקבל את הסברו של נהג הנתבעים, וממילא גם אין בהסבר זה כדי להסיר ממנו אחריות לתאונה. ראשית, הגרסה האמורה עומדת בסתירה של-ממש למה שנכתב בטופס ההודעה שהגישה הנתבעת (נ/1), וכן בכתב ההגנה; שם נכתב, כי רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי ואילו רכב התובעת, שנסע בנתיב הימני, סטה לפתע לנתיבו של רכב הנתבעים, ופגע בו. לא נעלם מעיני הניסיון להסביר את הסתירה האמורה בכך שהטופס לא נכתב על-ידי הנהג עצמו (שנעדר לתקופה מסוימת מן הארץ), אולם הקושי והסתירה בעינם עומדים, ויובהר כי אין מחלוקת שהנהג דיווח לבעל הרכב על נסיבות התאונה. שנית, מן העדויות והחומר שלפניי שוכנעתי כי הנהג ברכב הנתבעות ביצע עקיפה או סטייה לנתיב הימני, בתוך צומת, תוך יצירת הפרעה וסיכון לנסיעתו של רכב אחֵר. שלישית, גם לפי גרסתו של נהג הנתבעים, הוא לא יצר בפועל קשר עין עם נהג התובעת, ולא עלה בידיו לוודא כי זה האחרון מאפשר לו להיכנס לנתיבו ולבצע פנייה ימינה. במילים אחרות, אף שנהג הנתבעים הבין כי לכל הפחות עליו להסב את תשומת ליבו של הנהג האחר לפני שהוא חודר לנתיבו (ולמעשה מתחיל פנייה ימינה מנתיב שאין בו פנייה ימינה), הרי משלא צלח הדבר בידו – כך לפי טענתו – הוא החליט בכל זאת לבצע את התמרון, והתוצאה: תאונה. רביעית, טענתו של נהג הנתבעים כי נהג התובעת "התעסק בפלאפון" לא הוכחה, ומעדותו עולה כי הוא לא ראה מכשיר סלולארי בידיו של נהג התובעת.

לאור מכלול האמור לעיל, ומשלא שוכנעתי מהטענה לעניין שיעור הנזק (יובהר כי התביעה נתמכת בחוות-דעת שמאי ובחשבוניות, ולא הוגשה בקשה לזימון עדים כדי להפריך את האמור במסמכים אלה), החלטתי לקבל את התביעה (למעט בראש הנזק של ימי השבתה, שלא הוכח).

הנתבעים ישלמו אפוא לתובעת סכום של 12,366 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות-דעת השמאי. כמו-כן יישאו בתשלום אגרת המשפט, בשכר העד מטעם התובעת (450 ₪), ובשכר טרחת עורך-דין בשיעור של 2500 ₪.

יצוין, כי הצדדים הסכימו שבאת-כוח התובעת תעביר לבא-כוח הנתבעים אישור לעניין אי-גביית השתתפות עצמית, וכי ככל שנגבתה השתתפות עצמית, סכום ההשתתפות יקוזז מהפיצוי שנפסק. עניין זה יוסדר בין הצדדים תוך 10 ימים.

המזכירות תגבה את יתרת האגרה.