תא"מ 28791-09-13 אטדגי נ' איי.די.איי חב' לביטוח בע" ואח'

1.בפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 31.5.13. המדובר בתאונת שרשרת, כאשר רכב התובע (להלן: "הרכב"),היה ראשון בשיירה. רכב בו נהג הנתבע 2 (להלן :"רכב 2"), נסע אחריו ורכב בו נהג נתבע 3 מסוג רנו (להלן: "הרנו"),נסע שלישי. לטענת התובע, הרנו פגע ברכב 2 ,הדף אותו לעבר הרכב וגרם לרכב את הנזקים הנתבעים.

התובע עתר לפיצוי בגין: נזק ישיר -18,024 ₪ ע"פ חוות דעת שמאית שצורפה, ירידת ערך-3,330 ₪ ע"פ חוות דעת שמאית שצורפה, שכ"ט שמאי-2,020 ₪.

2.בתאריך 23.9.14 הודיע התובע על הסכמתו לדחיית התביעה כנגד נתבעים 1-2 ולפיכך, התביעה הינה כנגד נתבע 3 בלבד (להלן: "הנתבע").

3.לטענת נתבע 3,כמפורט בכתב הגנתו, התובע כלל לא פנה אליו לצורך החלפת פרטים בעת התאונה ולא הראה לו את הנזק הנטען לרכב. הנתבע טען להעדר יריבות עם התובע וכי אינו מכיר אותו כלל. הנתבע טען כי יתכן שנגרם לרכב נזק אחר שלא נגרם כתוצאה מהתאונה. בנוסף טען הנתבע כי הנזק שנגרם לרכב 2 הינו כמחצית מהנזק הנתבע ולא סביר ע"פ חוקי הפיסיקה כי ייגרם לרכב התובע נזק כה גבוה כנטען. הנתבע העלה חשש לתרמית.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הנהגים ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. הנתבע הודה בכתב הגנתו כי פגע ברכב 2 והדף אותו. הן ע"פ עדויות התובע והן ע"פ עדות נתבע 2 רכב 2 פגע ברכב התובע רק לאחר ובעקבות פגיעת הרנו ברכב 2.לפיכך,האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבע. עוד העידו התובע והנתבע 2 כי הנתבע ראה את התובע וידע על קיומו,זאת גם אם התובע לא החליף באותה עת פרטים עם הנתבע ,אלא רק עם נתבע 2 שבפועל הוא זה שפגע ברכב:

ראה עדות התובע: "עמדנו שלושתינו בתחנת האוטובוס, לי לא היה צורך לקחת פרטים מרכב 3 כי הוא לא פגע בי"(ע"מ 2 שורה 28-29). ובעדות הנתבע 2 ,ראה בע"מ 4 שורות 27-30:" התנהלה שיחה ביננו, שלושתינו היינו שותפים לשיחה" וכן: "הוא נכח במקום כשאני מסרתי את הפרטים שלי לאלעד". וכן ראה בע"מ 5 שורה 1.

בנוסף ראה הודעת נתבע 2 לחברת הביטוח שלו-הודעה מיום 31.5.14 אשר כבר בה הודיע על הפגיעה ברכב התובע כתוצאה מהדיפתו ע"י הנתבע.

התובע טען כי לא ראה את רכב התובע ולא היה מודע כלל לקיומו, אולם, משהנתבע 2 תמך בגרסת התובע, ומשאין חולק כי רכב 2 נהדף לעבר הרכב שלפניו, אני מוצאת להעדיף את גרסת התובע. עדות נתבע 2, אשר לא מצאתי כי קיים טעם כלשהוא שלא יעיד אמת (שהרי כבר פצה ע"י הנתבע והנתבע לא העלה כל טענה לאחריות כלפיו),נמצאה בעיני מהימנה ולפיכך כאמור, אני קובעת שהנתבע אחראי לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה.

5.הנזק-למרות שבדיון מיום 15.12.14 נשאל התובע האם הוא רוצה שייקבע דיון נוסף לצורך חקירת שמאי התובע, או לצורך חקירת התובע, או זימון עדים אחרים, הודיע התובע כי אינו מבקש לחקור איש ורק מבקש למסור את גרסתו.

לאור האמור, בהעדר חוות דעת שמאית סותרת ובהעדר כל ראיה המעידה על תאונה נוספת שארעה לרכב, לא ניתן לקבל את טענתו כאילו התובע אינו זכאי לפיצוי בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מהתאונה. הטענה כאילו הנזק לרכב 2 היה נמוך בהרבה מהנזק הנטען לרכב התובע ולכן הנזק הנתבע אינו סביר, הינה טענה שבמומחיות, אשר בעניין זה היה על הנתבע לצרף חוות דעת מקצועית, או לכל הפחות לחקור את שמאי התובע בעניין ולשאול אותו כיצד הוא מסביר את הפער בנזקים. סבורתני כי היקף נזק ברכב תלויה בגורמים רבים וביניהם סוג הרכב, אופי והמיקום הספציפי של הפגיעה, שווי הרכב הספציפי שנפגע ושווי חלקיו וכיוב'. משאין בפני כאמור כל חוות דעת סותרת, או חקירת שמאי התובע על פיה ניתן לסתור את חוות דעתו ולקבל את הטענה כי נזק כנטען לא סביר בנסיבות, ומשאף התובע לא נחקר על תאונות נוספות ולא הובאה בפני כל ראיה בעניין, יש לקבל את הנזקים הנתבעים ע"פ חוות הדעת.

6.ע"פ חוות הדעת השמאית שלא נסתרה כאמור, נגרמו לרכב נזקים ישירים בצירוף ירידת ערך בסך כולל של 21,354 ₪ (ראה סיכום חוות הדעת). כן ראה חיוב שכ"ט השמאי בסך 2,020 ₪-סה"כ 23,374 ₪.

אציין כי כפי שהודגש בפרוטוקול, לא מצאתי שהתובע צירף אישור אי הגשת תביעה המעיד כי לא פוצה ע"י חברת הביטוח-הכשרת הישוב בע"מ, בה היה מבוטח (ראה טופס ההודעה שצורף לתביעה) ולפיכך, פסק הדין מותנה בהצגת אישור אי הגשת תביעה כאמור.