איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת 2 שבוטח אצל התובעת 1 (להלן: "רכב התובעות") בתאונה מיום 6.6.2014 בה מעורב רכב מבוטח הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת"), ובגדרה נתבעים הכספים שהתובעת 1 שילמה בגין נזקי רכב התובעת והפסדי התובעת 2 בגין התייקרות הפוליסה. 

אין מחלוקת כי ארעה תאונה. גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו בנוגע לאופן התרחשות התאונה.

לגרסת נהג רכב התובעות, עת שרכב התובעת נסע בנתיבו בכביש דו סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, אוטובוס הנתבעת שהוסע בנתיב הנגדי וסיים לעקוף כיכר תנועה כשהוא מבצע פנייה רחבה מדיי, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעות ופגע בצד שמאל של רכב התובעות. מנגד לגרסת נהג הנתבעת לאחר שאוטובוס הנתבעת סיים את היציאה מהכיכר והתיישר בנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב רכב התובעת, שהיה נתיב צר בשל משאית שחנתה מימין לאוטובוס וכלי רכב פרטיים שחנו מימין לנתיב הנגדי ואינו מאפשר מעבר של שני כלי רכב, אוטובוס הנתבעת עצר למראה רכב התובעת שהגיח בנסיעה במהירות, ורכב התובעת אשר המשיך בנסיעה פגע בחלק הקדמי של האוטובוס.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בחנתי את עדויות הנהגים המעורבים ואת הראיות שהוצגו, ובשים לב לכל החומר שבפניי הגעתי לכלל דעה להטיל את האחריות לתאונה על נהגת רכב התובעות.

ראיתי להעדיף את גרסת נהג אוטובוס הנתבעת. גרסת נהג האוטובוס בעדותו הייתה קוהרנטית ואחידה לגרסה שמסר בטופס ההודעה, והיא נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב ובתמונות מנח כלי הרכב לאחר התאונה. רכב התובעות, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק בצד שמאל קדמי ובתמונות הנזק נראה סימני מעיכה בפינה הקדמית שמאלית של רכב התובעת. בתמונות אוטובוס הנתבעת שהוצגו מזירת התאונה לאחר התרחשותה, נראים סימני פגיעה בצד שמאלי קדמי של האוטובוס, פגיעת פח (קריעה) בדופן השמאלית ובחזית צד שמאל של הפגוש הקדמי וסימני חיכוך במוקדים אלה. מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב, תומך בגרסת נהג האוטובוס לכך שאוטובוס הנתבעת היה "ישר" בנתיב הנסיעה שלו לאחר יציאה מהכיכר, ואינו עולה בקנה אחד עם גרסת נהגת התובעת לסטיית אוטובוס הנתבעת לנתיבה, לאחר יצאה מהכיכר בקשת רחבה מדיי - גרסה שהייתה מצריכה סטיית האוטובוס עם חלקו הקדמי ימינה (ולא שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובעות) ופגיעה בדופן האוטובוס ולא בחלק הקדמי ובחזית כפי שארע. בנוסף, בתמונות מנח כלי הרכב לאחר התאונה, כפי שהציגה נהגת רכב התובעות לאחר שרכב התובעות הוסע לאחור, נראה רכב התובעות כשהוא חורג שמאלה מנתיב נסיעתו לנתיב האוטובוס בעוד שאוטובוס הנתבעת בנתיבו, ואינו תומך בגרסת נהגת רכב התובעות לכך שאוטובוס הנתבעת סטה לנתיבה. תמיכה נוספת בהעדפת גרסת נהג אוטובוס הנתבעת, יש בעדות נהגת הנתבעות, כי התאונה ארעה לאחר שהאוטובוס יצא מהכיכר, השתלב לגמרי בנתיב הנסיעה והיה במרחק 2-3 כלי רכב מהכיכר (עמ' 4 שו' 1,4), עדות שאינה עולה בקנה אחד עם גרסת נהגת רכב התובעות לכך שהתאונה ארעה אגב עקיפת האוטובוס את הכיכר בקשת רחבה מדיי.

לא הייתה אחידות בגרסת נהגת רכב התובעות בעדותה באשר למרחק בו הבחינה באוטובוס הנתבעת ולתוואי הדרך שלפניה, וכן בנוגע להיות רכב התובעות בעצירה במועד התאונה. תחילה העידה נהגת רכב התובעות שראתה את האוטובוס 100-200 מטר לפני התאונה (עמ' 4 שו' 3), בהמשך טענה שהמרחק היה מעט פחות מ-100 מטרים (עמ' 5 שו' 11) ולבסוף טענה הרבה פחות מ-100 מטרים (עמ' 5 שו' 17). לגבי תוואי הדרך במקום התאונה, תחילה העידה נהגת רכב התובעות ששני כלי הרכב יכולים היו להמשיך בנסיעה יחד (עמ' 5שו' 13) אולם בשלהי חקירתה הנגדית חזרה בה ואישרה, חד משמעית, כי הדבר אינו אפשרי (עמ' 5 שו' 21). גם בנוגע להיות רכב התובעת בעצירה לא הייתה אחידות. לדברי נהגת התובעות בעדותה הראשית היא הייתה בעצירה (עמ' 4 שו' 9-10), אלא שבחקירתה הנגדית אישרה נהגת התובעות כשנשאלה אם היא רואה אוטובוס מגיע במרחק 100-200 מטרים ממנה בכביש צר למעבר שני הרכבים מדוע בחרה להמשיך בנסיעה: "קודם כל האטתי את הרכב וזה לוקח זמן שהרכב נעצר בעצירה מוחלטת" (עמ' 5 שו' 6) ולבסוף: "זה נכון לא עצרתי במקום כשראיתי את האוטובוס וטיפה גלשתי" (עמ' 5 שו' 11). במכלול נסיבות אלה, קיים קושי לתת אמון בעדותה של נהגת רכב התובעות בנוגע לאופן התרחשות התאונה ולכך שרכב התובעות היה בעצירה במועד התאונה. לכך יש להוסיף כי גרסת נהגת רכב התובעות לכך שרכב התובעות היה בעצירה לא נזכרת בטופס ההודעה, והיא מועלית לראשונה בעדותה למעלה משנתיים וחצי לאחר התאונה.

נהגת רכב התובעות אישרה בחקירתה כי היא מבחינה באוטובוס הנתבעת יוצא מהכיכר לנתיב הנגדי לנתיב נסיעתה, כשהיא במרחק של פחות מ- 100 מטרים ממנו. היא מודעת לכך (על פי דבריה בשלהי חקירתה הנגדית) כי שני כלי הרכב לא יוכלו להמשיך בנסיעה במקביל, וממשיכה בנסיעה ולפי מנח כלי הרכב בתמונות מזירת התאונה, רכב התובעות סוטה לעבר הנתיב הנגדי באוטובוס שנמצא בנתיבו.

במכלול נסיבות אלה, האחריות לתאונה מוטלת על נהגת רכב התובעות.

אשר לנהג האוטובוס, ראיתי לקבל את עדותו לכך שהיה בעצירה למראה רכב התובעת שהמשיך בנסיעה ולאור תמונות מנח כלי הרכב לאחר התאונה בהן נראה האוטובוס בנתיב נסיעתו, לא מצאתי להטיל אחריות עליו.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. למעט תשלום שכר העד מטעם הנתבעים כפי שנפסק בדיון בו יישאו התובעות תוך 30 יום.

פוטרת את התובעות מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ז, 04 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.