תא"מ
בית משפט השלום הרצליה
|
28101-05-14
23/06/2015
|
בפני השופט:
אילן סלע
|
- נגד - |
סעיד דוח'אןע"י ב"כ עו"ד אישאם דאחלה:
התובע עו"ד אישאם דאחלה
|
הנתבעת:
הנתבעת עו"ד בנימין לוין
|
פסק דין |
1.התובע, קבלן לעבודות מסגור ריתוך וגידור, הגיש תביעתו כנגד הנתבעת לקבלת שכר עבודה בגין עבודות שביצע עבורה במהלך חודשים יולי עד נובמבר 2012 במסגרת פרויקט שביצעה הנתבעת עבור פיקוד העורף (להלן: "הפרויקט"). לטענת התובע, הוא הנפיק לנתבעת 4 חשבוניות, שלושה מהן שהיו על סך של 17,400 ₪, 116,000 ₪ ו- 5,800 ₪, שולמו לו ואולם כנגד החשבונית מיום 5.08.12 על סך של 60,320 ₪ (להלן: "החשבונית") שולם רק סכום המע"מ. הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 52,000 ₪ שעמד נכון ליום הגשת התביעה על סך של 53,984 ₪.
2.בהגנתה טענה הנתבעת כי העבירה את תמורת החשבונית לידי התובע במזומן ולאור האמון שנתנה בו, היא לא טרחה לקבל על כך אישור בכתב. הנתבעת הוסיפה כי בכל מקרה עומדת לה טענת קיזוז בגין נזקים שגרם התובע ברשלנותו, טענה שפורטה במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגישה. בכתב תביעה זה טענה הנתבעת, הן להפרת ההסכם שבין התובע לבינה באיחור בביצוע העבודה והן לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מעבודתו הרשלנית של התובע. כך, ביום 24.07.12 במהלך עבודות התובע נחתך כבל חשמל ראשי המוביל מתח גבוה לפרויקט, כשמפקח הפרויקט קבע כי הכבל נחתך בעקבות עבודות מסגרות שבוצעו במקום. וכך, ביום 12.09.12 פרצה שריפה במבנה בו בוצעו העבודות כשדו"ח מכבי האש קבע כי השריפה נגרמה עקב עבודות חיתוך ברזל. את תביעתה שכנגד העמידה הנתבעת על סך של 76,500 ₪.
3.בכתב ההגנה לתביעה שכנגד דחה התובע את המיוחס לו וטען כי הטענות נולדו רק כהתגוננות לתביעה שהוא עצמו הגיש. מעולם לא נטען בפניו כי הוא התעכב בביצוע העבודות, אדרבה, הנתבעת הביעה שביעות רצון רבה מעבודתו, וככל שנגרמו עיכובים, הם נבעו מגורמים אחרים שעבדו בפרויקט. הוא הכחיש כי כבל החשמל נחתך כתוצאה מביצוע עבודות על ידו, וגם השריפה, ככל שאירעה, לא נגרמה על ידו.
4.התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, ובישיבה המקדמית התייצב מטעם הנתבעת מר שמואל שטיינמץ. במהלך הדיון חזר מר שטיינמץ משתי טענות שהעלתה הנתבעת בכתב הגנתה. האחת, הטענה בדבר תשלום במזומן, כשבדיון טען מר שטיינמץ כי התשלום נעשה בשיק לפקודת התובע, שנפדה בבנק על ידי מר שטיינמץ עצמו (כך!). השנית, כי הנתבעת אכן לא שילמה לתובע את כל המגיע לו עקב מחלוקת שהתעוררה ביניהם. מר שטיינמץ הבהיר כי במהלך ביצוע העבודות התקשה התובע בהשגת רשתות הברזל שנדרשו לביצוע העבודות, ועל כן הוא הציע לתובע כי הנתבעת תשיג את הרשתות עבורו, וכך היה. המחלוקת הייתה, האם בנסיבות אלו יש להפחית מן השכר המוסכם עם התובע באופן יחסי בגין הרשתות שלא סופקו על ידו ולשלם לו בגין העבודה עם רשתות אלו לפי שעות עבודה בלבד כטענת הנתבעת, או שמא כטענת התובע יש להפחית משכרו אך את עלות הרשתות כפי ששולמה על ידי הנתבעת.
5.בדיון ההוכחות התייצב נציג נוסף מטעם הנתבעת, מר גיורא ניר, והוא העלה גרסה שלישית מטעמה של הנתבעת. לדבריו, לתובע שולמה מלוא התמורה בגין עבודתו והחשבונית נשוא התביעה כלל לא הוצאה בגין העבודה שביצע התובע. הוא סיפר כי באתר בו בוצעו העבודות עבדו פועלים אחרים שלא מטעמו של התובע וסוכם כי התובע יוציא חשבונית לנתבעת וזו על סמך חשבונית זו תשלם את שכר הפועלים (שכאמור אינם פועלים של התובע) במזומן. הסכמה זו נעשתה באמצעותו של אדם בשם ג'מיל שזהותו לא נתבררה והוא אף לא זומן לבית המשפט למסור עדות. מר ניר הציג לבית המשפט את השיק שהוא הוציא לפקודת התובע על בסיס החשבונית, אם כי הודה כי הוא לא מסר אותה לתובע אלא למר שטיינמץ, וזה כאמור אישר כי פדה אותו בעצמו. כן ציין כי יתכן שלג'מיל הייתה חותמת של התובע אותה הטביעה על גבי השיק וכך יכול היה לפדות אותו. כשנדרש לטענות בדבר האיחור בעבודה והנזקים שנגרמו, כפי שפורטו בכתב התביעה שכנגד, הוא השיב "אין לי מושג" וציין כי הוא מוכן לוותר על התביעה שכנגד. כשנדרש לגרסתו של מר שטיינמץ, לפיה התובע לא קבל את כל שכרו בשל אי אספקת מלוא כמות הרשתות, הוא שלל אותה ועמד על טענתו כי התובע קבל את מלוא שכרו.
הדין עם התובע.
6.למעשה, הנתבעת לא הכחישה את קבלת החשבונית, טענתה בכתב ההגנה הייתה כאמור, כי התמורה שולמה במלואה לתובע במזומן, טענה זו נשללה, הן על ידי מר שטיינמץ והן על ידי מר ניר, אשר אישרו כי לא כל התמורה הועברה לתובע (כל אחד מטעם אחר, כאמור), ודי בכך כדי לקבל את התביעה. כל טענה אחרת שהועלתה על ידי הנתבעת הינה בבחינת הרחבת חזית. מעבר לכך, גם לא ניתן לדעת אלו מן הגרסאות של הנתבעת הינה הגרסה הנכונה. האם הנתבעת לא שילמה את חובה לתובע בשל קיזוז שערכה כטענתו של מר שטיינמץ, או שמא לא הייתה חייבת לו דבר והחשבונית הוצאה רק כדי לאפשר תשלום לעובדים אחרים. לאף אחת מהגרסאות לא הובאה כל ראיה. הגרסה שהעלה מר ניר, גרסה בעייתית כשלעצמה, לא זכתה לתימוכין כלשהן. לא ג'מיל ולא מי מהעובדים, שלפי הנטען קבלו את שכרם במזומן, לא הובאו למתן עדות. בנסיבות אלו חזקה כי לוּ היו מתייצבים, גרסתם הייתה עומדת לחובתה של הנתבעת.
7.ההתרשמות גם הייתה כי התביעה שכנגד אכן נערכה רק כמענה לתביעתו של התובע. לא הוצגה כל פנייה של הנתבעת לתובע בעניין זה עובר להגשת התביעה על ידו וקשה לקבל כי הנתבעת ויתרה בהינף יד על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מאיחור בעבודה של התובע וכתוצאה מעבודה רשלנית שלו, לטענתה. עיון בכתב התביעה שכנגד ובמסמכים שצורפו לו מלמד כי מלכתחילה לא הייתה לתביעה כל בסיס. לא זו בלבד שקשה לראות כיצד על סמך חוות הדעת של שירותי הכבאות ניתן היה לקשר את השריפה הנטענת לתובע ולא זו בלבד שהמפקח אלמוג שכפי הנטען הוא זה שייחס את חיתוך הכבל לתובע לא התייצב למתן עדות ואף לא הגיש תצהיר, אלא שהנזקים הנטענים לא זכו לאסמכתא כלשהי. גם גרסתו של התובע כי העיכוב בביצוע העבודות לא היה בעטיו, לא נסתרה. גם בכך יש כדי לחזק את גרסת התובע כי הנתבעת התנערה מתשלום חובה לו ללא הצדקה.