תא"מ 27880-02-15 ידיד נ' נחום

1. בפני בקשה להוספת ראיה לאחר שמיעת ראיות וסיכומי הצדדים.

לטענת ב"כ המבקש מדובר בראיה שהיא מסמך החתום על ידי המשיב והמעיד על שיתוף פעולה בינו לבין הגב' רחל דואני וגביית שכ"ט משותף לשניים.

יש לציין כי מהותו של המסמך כאמור לעיל צוין רק עתה בתשובת ב"כ המבקש לתגובת ב"כ המשיב, מבלי לצרף את המסמך עצמו וזאת בנימוק כי מדובר בנוהל של בית המשפט העליון לפיו תוגש ראיה נוספת על פי הוראות תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") דהיינו, ציון מהות הראיה אך אין לצרפה לבקשה.

ראשית אומר שלא ידוע לי על נוהלים של בית המשפט העליון שהינם נוהלים מהותיים הנוגעים להגשת ראיות כאלה או אחרות.

ניהול משפט והגשת ראיות נחלשים על ידי הוראות התקנות, פקודת הראיות ופסיקה של בית המשפט המחוזי והעליון.

מיותר להוציא נוהל המפנה לתקנה בתקנות הקובעת כיצד לפעול. בעלי דין ובית המשפט כפופים ממילא להוראות אלה ואין צורך להוציא נוהל להפניה לאותה תקנה רלוונטית.

כמו כן, הנני לציין כי תקנה 465 לתקנות עוסקת בבקשות ביניים בערעור ולא ברור לי מה עניין שמיטה להר סיני.

2. בבחינת הפסיקה של בית המשפט העליון לאחר תום שמיעת הראיות מעלה כי ההלכה סוכמה היטב בע"א 579/90 רווין נ' בן נון פד"י מו (3) עמ' 738:

הפרוצדורה אינה מיטת סדום, אלא מסגרת רחבה וגמישה למדיי, המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. מקום שקורית תקלה או כשבעל דין שוגה במהלך המשפט וניתן לתקן זאת מבלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, על בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" הכוונה לעוול מהותי וממשי, הפוגע כזכות מטריאלית או המקפח לגוף העניין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית, שכן זאת ניתנת לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות.

ובהמשך נאמר מנגד:

כנגד "הצהרת זכויות המתדיין" עומדות זכויות המתדיין שכנגד, שכן אין מתקנים עוול בעוול. לפיכך, יש שתינתן רשות להגיש ראיה אף אם הוצע להגישה באיחור, אך אין זה אלא יוצא מהכלל, וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט.

ועוד:

בעל דין אמור וחייב להגיש את ראיותיו ב"חבילה אחת" ולא בתפזורת. אמנם, כאשר מטעמים סבירים והוגנים מבקש בעל הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשת ראיותיו, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו, אך על המבקש לסטות מן ההסדרים הקבועים מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט, כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל. לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה. גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וכל שיקדם כן ייטב. כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי.

בש"א 7577/09 בתיק עיקרי: א (מחוזי י-ם) 8084/06 עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' ביטוח ישיר – חברה לביטוח בע"מ מוסיף:

" עצם הרצון להוסיף מידע או להגיש מסמך לבית המשפט על ידי צד אחד, אינה פעולה חד-צדדית, אלא יש לה השלכה, הן על הזכויות הדיוניות של הצד שכנגד, והן על זמנו של בית המשפט. ..

לאחר דיון ארוך וסקירת הפסיקה אומר בית המשפט: